|
|
صفحة: 196
השפעת המגפה על החברה ניכרה גם באמנות של התקופה . לאחר המגפה החלו להופיע ציורים המציגים את דמותו של המוות , ואת האנשים כרוקדים את ריקוד המוות - המסמל את מותם . היוצרים ביקשו להעביר ביצירות אלו את המסר שהחיים הם בני חלוף , ועל כל אדם - עני או עשיר , איכר , אציל או כומר - נגזר למות . דבר לא יוכל להגן על האדם מפני המוות - לא כבוד , לא עוצמה , לא חוכמה ולא עושר . על כן החיים בעולם הזה הם הבל , ורק לחיים שאחרי המוות יש חשיבות . המגפה משפיעה על מעמד הכנסייה וכוהניה גם מעמדן של הכנסייה והכמורה התערער בעקבות המגפה . הכמרים הואשמו בכך שלא מילאו את חובתם בימי המגפה ולא ערכו את טקס המשיחה האחרונה לגוססים , ואף גבו מחיר גבוה מהרגיל על שירותיהם . נוסף לכך , מאחר שאנשי כנסייה רבים מתו במגפה , היא נדרשה למנות במהירות כוהני דת אחרים , ולכן פעמים רבות נבחרו לתפקיד אנשים שלא היו מוכשרים דיים - רבים מהם בורים שאינם יודעים קרוא וכתוב . גם לאחר המגפה דרשו הכמרים מחיר גבוה מאוד תמורת שירותיהם והואשמו בתאוות בצע . יש הטוענים שפגיעה זו במעמד הכנסייה הייתה אחד מניצני הרפורמציה , שהחלה באירופה כמאה ושבעים שנה מאוחר יותר וביטאה את התערערות מעמדה של הכנסייה הקתולית ( עמ' . ( 259-247 המגפה וגודל האסון שהביאה עמה זרעו בקרב האנשים ששרדו פחד , עצב וייאוש , ועוררו תחושה של ערעור היציבות . בני האדם החלו לשאול את עצמם שאלות רבות בדבר האל והסדר הקיים . יש הטוענים שהאסון הביא את הקץ לצייתנות ודחף את האדם לעמדה ביקורתית של מצפונו האישי ושל צרכיו הפרטיים , ובכך שימש בסיס לצמיחת האדם החדש שיצר הרנסנס ( עמ' . ( 213-203 ריקוד המוות , המאה החמש עשרה
|
|