|
|
صفحة: 163
על כוונתם של מקדשי השם הם ( מקדשי השם ) ביקשו להעיד עדות לאמיתות דתם [ ... ] בסיפורים על מותם הודגש חזור והדגש שהמעשה " נעשה לעיני השמש , " " לעין כל העולם [ ... ] . " ביהדות אשכנז בימי הביניים היה קידוש השם מכוון בהבלטה נגד העולם הנוצרי . הכוונה הייתה להעמיד את הנוצרים על אמיתות הדת היהודית . אולי לא הפליגו ( הגזימו ) לקוות שבעקבות העדות הזאת יקבלו נוצרים את הדת היהודית , אך ודאי שקיוו , כי הנוצרים יודו בטעותם וברשעתם שהביאה אותם להתנכל לנושאיה של דת האמת ( היהדות . ( ( י' כ"ץ , בין יהודים לגויים , עמ' ( 96 . 1 מה הייתה מטרתם של מי שמתו על קידוש השם ? כיצד הם השיגו מטרה זו ? . 2 האם נכון לטעון כי קידוש השם הוא ביטוי למאבק בין דתות ? נמקו . יהודים רבים מתנצרים לעומת היהודים שבחרו למות על קידוש השם , רבים אחרים בחרו להמיר את דתם . מומרים אלו נקראו אנוסים , כי נאלצו להמיר את דתם נגד רצונם . התופעה של התנצרות מרצון מוכרת עוד מן התקופה שלפני מסעות הצלב . רגמ"ה ( ר' גרשום מאור הגולה , עמ' ( 90 ורש"י ( ר' שלמה יצחקי , עמ' , ( 91 וכן חכמים אחרים , קבעו שיהודים מומרים , אף שהמירו את דתם , נשארים יהודים . לכן הם פסקו שאסור להלוות בריבית ליהודי שהמיר את דתו ומצווה לתמוך בו כפי שתומכים בכל יהודי על ידי הלוואה בלא ריבית . העונש היחיד שהוטל על המומר היה שהוא איבד את חלקו בירושת המשפחה . צעד זה ננקט כדי להרתיע אחרים מלהמיר את דתם . ואולם , בתקופת מסעות הצלב , כשהמרות הדת היו לתופעה המונית , השתנה היחס של החברה היהודית כלפי המומרים . היו שכינו אותם משומדים , כדי לבטא את העובדה שלא עמדו בניסיון בעת גזרות השמד של שנת תתנ"ו ולא בחרו בתגובה הראויה של מוות על קידוש השם . היו אף חכמים שקבעו הלכה ועל פיה מותר להלוות בריבית ליהודי שהמיר את דתו . עם זאת , נקבע כי אין לבייש את המבקשים לחזור ליהדות ואין להזכיר להם את התנצרותם . ואכן , רבים מן היהודים שהתנצרו בעת גזרות תתנ"ו חזרו אל היהדות . בשנת 1104 פרסם הקיסר היינריך הרביעי פקודה שהתירה ליהודים שהמירו את דתם במהלך מסע הצלב הראשון לחזור ליהדות . פקודת הקיסר עמדה בניגוד לעמדה הרשמית של הכנסייה הקתולית , שאתה היה בוויכוח באותה העת ( עמ' . ( 41 הכנסייה אמנם התנגדה להמרה מאונס , וב1199- פרסמה צו למען היהודים , ובו הדגישה כי אסור לכפות על היהודים להמיר את דתם ; אבל מכיוון שעל פי האמונה הנוצרית אין אפשרות לבטל את הטבילה , הכנסייה הייתה נחושה בדעתה להוסיף ולהחזיק במומרים , והענישה יהודים שניסו לסייע למומרים לחזור ליהדותם . בשאלת היחס אל המומרים פרסם האפיפיור קלמנט הרביעי ב1267- צו שקבע כי חזרה של מומרים ליהדותם תיחשב לכפירה ותטופל על ידי האינקוויזיציה - בית הדין שקם כדי להתמודד עם תופעות של כפירה בנצרות .
|
|