|
|
صفحة: 109
במכה הקשיבו לדברי מוחמד רק מעטים : בעיקר אשתו חדיג'ה , בני משפחתו ואחר כך גם אנשים מבני המעמד הנמוך - עבדים משוחררים וצעירים , בעיקר אנשים שלא היו מרוצים מהנהגת מכה . האחרים טענו נגדו שבדה את סיפור ההתגלות מלבו , לעגו לו וסירבו לקבל את דבריו ולהישמע להוראותיו : הם חששו שכאשר הכעבה לא תהיה עוד מרכז פולחן לאלילים , כבר לא יגיעו למכה עולי רגל , בעיר לא ייערכו עוד ירידים ופרנסתם תיפגע . תושבי ית'רב מקבלים את מוחמד לעומת תושבי מכה , תושבי ית'רב הטו אוזן קשבת למוחמד . דבריו לא היו זרים להם : גם שכניהם , בני השבטים היהודים , לא עבדו אלילים , גם הם האמינו באל אחד בלתי נראה וביום הדין . הקשר בין תושבי ית'רב למוחמד התחזק לאחר ששליחי מוחמד הצליחו להשכין שלום בין שבטים יריבים בעיר , והתושבים הזמינו את מוחמד ומאמיניו לעירם . ככל שגברה ההתנגדות של תושבי מכה , גברה הסכנה לשלומם של מוחמד ומאמיניו ולחייהם . לכן הם עזבו בסתר את מכה וברחו לית'רב . בריחה זו מכונה " הג'רה" ( הגירה . ( ההג'רה התרחשה בשנת 622 לסה"נ , ומאז מתחילה ספירת השנים * של המוסלמים . שנת 622 לסה"נ היא השנה הראשונה בלוח המוסלמי - שנה 1 להג'רה . כתוצאה מהגירת מוחמד לית'רב גדלה חשיבותה של העיר , והיא נקראה "מדינת א-נבי" - עיר הנביא , ובקיצור : אל-מדינה - העיר . מוחמד מפיץ את האסלאם בחצי האי ערב בית'רב הצטרפו אל מוחמד עוד ועוד מאמינים , וכאשר גבר כוחם הם יצאו להילחם בשבטים בחצי האי ערב וכפו עליהם את האסלאם . בעקבות ניצחונותיו של מוחמד במלחמות , פנו אליו שבטים רבים וגם הם ביקשו לקבל עליהם את האסלאם . אפילו שליטי מכה כרתו אתו ברית שלום - שמונה שנים לאחר שנמלט מן העיר . מההג'רה ועד מות מוחמד בשנת 632 לסה"נ חלפו עשר שנים , ובהן הוא הצליח לצרף אל האסלאם שבטים רבים . כדי ללכד את בני השבטים השונים קבע מוחמד שכולם משתייכים לעדת מאמינים אחת וקרא לה " אומה . " דת האסלאם , המשותפת לבני עדת המאמינים , חשובה מהמוצא השבטי שלהם ומהשייכות שלהם למשפחה . מוחמד אף קבע שהמלחמות בין חברי האומה אסורות . מוחמד נפגש עם שבטי היהודים והנוצרים מוחמד טען שהוא אינו מייסד דת חדשה וששליחותו בתפקיד נביא מצטרפת אל שליחויותיהם של משה וישוע ומשלימה אותן . לדבריו , היהודים והנוצרים לא שימרו כהלכה את ספרי הקודש שנתן להם האל ולכן הוא מביא מן האל ספר קודש אחר בשפה הערבית . תחילה התיר מוחמד לשבטי היהודים באל-מדינה לקיים את מצוות דתם ואף הבטיח להגן עליהם . מוחמד ציפה שגם היהודים יצטרפו לאסלאם ואף קיווה להיעזר בהם בהפצת דתו . הוא ציווה על מאמיניו לפנות בתפילתם לכיוון ירושלים - כשם שעושים היהודים - ולצום בחודש העשירי - אף זאת כמנהג היהודים . ואולם , מאחר שהיהודים לא הצטרפו אליו , הוא שינה כמה מן המצוות שקבע : הוא הורה ספירת השנים * ליהודים , לנוצרים ולמוסלמים יש שלוש דרכים שונות לספירת השנים המיוחדות לאמונתם , אך ספירת השנים המקובלת היא הספירה הנוצרית . ספירה זו מתחילה בשנת הולדתו של ישוע - שנה 1 לספירת הנוצרים ( ובקיצור : לסה"נ . ( השנים שלפני הולדת ישוע מכונות " לפני ספירת הנוצרים" ( ובקיצור : לפסה"נ . ( ספירת השנים על פי האמונה היהודית מתחילה בבריאת העולם , לפני 5 , 771 שנים נכון לשנת התשע"א . ספירת השנים על פי האסלאם מתחילה כאמור בשנה שבה ברח מוחמד ממכה ליתר'ב 622 ) לסה"נ , ( והיא מכונה שנה 1 להג'רה .
|
|