|
|
صفحة: 96
קרבה בחיי היום-יום בין היהודים לשכניהם בין היהודים לבין שכניהם הנוצרים נרקמו קשרים כלכליים . יהודים ונוצרים סחרו אלה עם אלה בשווקים וחתמו בירידים על עסקאות משותפות . סוחרים יהודים העסיקו נוצרים בגביית כספים ובהעברת סחורות , ובמקרים של אי-הסכמה פנו אל בתי דין . היו יהודים שהעסיקו משרתים נוצרים בבתיהם , והם עבדו בכל עבודות הבית , ובכלל זה בישול ; היו יהודים שאף לקחו מיניקות נוצריות לילדיהם . הקשרים בין המעבידים היהודים לעובדים הנוצרים היו כה הדוקים , עד שבחג הפורים קיבלו מיניקות נוצריות דמי פורים כפי שקיבלו הילדים היהודים . על פי עדות מצרפת מן המאה השתים עשרה , כאשר ערב חג הפסח חל ביום הפסחא של הנוצרים , היו יהודים שלא יכלו לאפות מצה כי משרתיהם הנוכרים נעדרו ביום הזה מן העבודה . הקשרים בין היהודים - שהיו מיעוט - לבין שכניהם הנוצרים - שהיו הרוב - גררו המרת דת מרצון הן מצד יהודים והן מצד נוצרים . אין בידינו מספרים מדויקים על יהודים או נוצרים שהמירו את דתם , ונראה שמספרם היה מועט ; אבל שאלות שהופנו אל רבנים בעניין מומרים מלמדות שהתופעה הייתה קיימת . יהודים פנו אל רבנים בשאלות , לדוגמה : האם מותר ליהודי להלוות בריבית ליהודי מומר ? הרבנים השיבו כי אין להלוות לו בריבית , כפי שאין להלוות בריבית ליהודי , כי גם אם חטא יהודי והמיר את דתו , עדיין הוא נחשב יהודי . בשאלה אחרת נשאלו רבנים : מהו מעמדו של יהודי מומר שחזר ליהדות ? האם יש לזכור לו את חטאו , או שהוא ככל יתר היהודים ? הרבנים קבעו כי יהודי מומר השב ליהדות נחשב יהודי לכל דבר ( עמ' . ( 92 , 91 היהודים מלווים בריבית אחד מהעיסוקים שהביאו להידוק הקשרים בין היהודים לשכניהם היה הלוואת כספים בריבית . הלווים היו חייבים לפרוע את ההלוואה במועד שהוסכם מראש , ולהוסיף על הסכום אחוז מסוים , שהוא הריבית . בימינו הבנקים ממלאים את התפקיד הזה , אבל באותה תקופה המלווים היו אנשים פרטיים . יהודים רבים בגרמניה , בצרפת ובאנגליה עסקו במאות השתים עשרה והשלוש עשרה בהלוואת כספים . ההלוואה בריבית נקשרה ביהודים קשר כה הדוק , עד שהשמות " יהודי" ו"מלווה בריבית" היו למילים נרדפות - אף על פי שהיו גם נוצרים שעסקו בהלוואה , כגון הלומברדים באיטליה . אל המלווים בריבית פנו בני כל השכבות החברתיות , ולוו מהם כספים לצרכים שונים : עניים לוו לצורכי יום-יום , איכרים לקבלת אשראי עד עונת האסיף , אבירים למימון מלחמותיהם או לפדיון קרוביהם משבי , וסוחרים לרכישת סחורות ולמימון של מסעות מסחר . בתמורה להלוואה הפקידו הלווים מ ff כון אצל המלווה . המשכון היה חפץ בעל ערך כספי , כגון תכשיטים וכלי כסף . אם ההלוואה לא נפרעה במועד המוסכם היה המלווה רשאי למכור את המשכון . כך התפתח בקרב היהודים מסחר בחפצים משומשים שקיבלו מהלווים . עיסוק זה הגביר את מסחר בין יהודי לאיכר נוצרי , איור לכתב יד מן המאה השלוש עשרה , דרזדן , גרמניה . 1 זהו את היהודי . על פי מה זיהיתם אותו ? . 2 מה היהודי קונה בעסקה זו ? מה אפשר ללמוד מכך על עיסוקיו ?
|
|