|
|
صفحة: 37
סיכום החיים באירופה בתחילת האלף השני לא היו בטוחים : שבטים נודדים עדיין חצו את היבשת ובזזו את התושבים ; האימפריה של קרל הגדול התמוטטה , ומכיוון שלא היה שלטון מרכזי מבוסס , גבר האי-ביטחון . האנשים שחיפשו ביטחון נאלצו להעניק שירותים לבעלי אדמות וללוחמים , ובתמורה לכך זכו בחסותם . האדון נותן החסות נקרא " סניור . " הסניור עצמו נזקק ללוחמים נוספים כדי להגן על בני חסותו . לוחמים אלו נקראו וסאלים , ובתמורה לשירותיהם העניק להם הסניור אדמות שישבו בהן איכרים . אדמות אלו נקראו " פאודום , " והן הוענקו בטקס אישי , שכלל שבועת אמונים מצד הווסאל לסניור שלו . הסניורים עצמם נזקקו לעתים לחסותם של חזקים מהם , ונעשו בעצמם וסאלים לסניורים אחרים . עם הזמן נוצרה מערכת מדורגת של סניורים ווסאלים שביניהם קשרי תלות וחסות . החברה כולה באותה תקופה הורכבה מקשרים אלו , והיא נקראת "החברה הפאודלית . " גם חולשתם של המלכים תרמה ליצירת המערכת הפאודלית . המלכים התקשו לגבות מסים מנתיניהם , ולכן לא היה בידיהם כסף לגייס לוחמים ולשלם את שכרם . ואולם , הם נזקקו ללוחמים , ולכן העניקו אדמות למי שהיו מוכנים לשרת בצבא . במקרה הזה המלך המעניק את האדמות הוא הסניור ומקבלי הפאודום הם הווסאלים הכפופים לו . הווסאלים התחייבו להיות נאמנים למלך ולסייע לו בשעת מלחמה . בימי שלום כינס המלך את הווסאלים שלו לפגישות , ובהן נדונו ענייני הממלכה . אנשי כנסייה ובעיקר בעלי הדרגות הגבוהות בה השתלבו גם הם במערכת הפאודלית - כמה מהם היו וסאלים של המלך ואחרים היו גם סניורים לווסאלים אחרים שהגנו על האדמות . היחידה הבסיסית שבה חיו התושבים בראשית האלף השני באירופה הייתה האחוזה הכפרית . בראש האחוזה עמד אדון , שחי בטירה עם בני ביתו . לאדון היו איכרים הכפופים לו שחיו בקהילות כפריות הקשורות לטירה . האיכרים חיו בבקתות עץ שהאור והאוויר בהן דלים , הריהוט מועט והצפיפות רבה . האיכרים היו צמיתים : הם עיבדו את הקרקעות שהאדון העניק להם , ובתמורה מסרו לו חלק ניכר מהיבול . נוסף על האדמות שהאדון מסר לעיבוד , היו לו גם אדמות משלו , וגם אותן עיבדו הצמיתים . האדון התיר לאיכרים לרעות את צאנם בשטחי המרעה , ללקט ביער פרות , לצוד בו חיות ולאסוף זרדים . מלבד החובות והמטלות הקבועות היו לצמיתים גם חובות עונתיות , כגון שיפוץ הטירה , וחובות אחרות , כגון התגייסות לצבא בעת מלחמה . בחסות האדון חיו גם אבירים - לוחמים שהוכשרו לתפקידם מגיל צעיר . בגיל שתים עשרה החל המתחנך לאבירות באימונים צבאיים , ובמהלך מסעות הציד למד להשתמש בכלי נשק ולרכוב על סוס . כל אביר התחייב לנהוג בהתאם לכללים המחייבים את האבירים : להיות נאמן לאדונו , לוחם אמיץ , נדיב , רודף צדק ומגן על החלשים ועל הכנסייה והאמונה הנוצרית . למרות כללי ההתנהגות האלה , אבירים רבים השתתפו במעשי ביזה ושוד בכפרים ובדרכים .
|
|