|
|
صفحة: 258
בשנות העשרים והשלושים התבססה גם ההתיישבות הכפרית : יישובים חדשים הוקמו ( מפות , 20 , 19 עמ' , ( 205-204 והם תרמו לשגשוג המשק החקלאי . ענף מטעי ההדרים היה המצליח שבגידולי המטעים . בשנת 1924 עיבד היישוב אדמה של כשנים עשר אלף דונם ובהם פרדסי הדרים , ב1933- כמאה ועשרים אלף דונם , וב1936- מאה חמישים וחמישה אלף דונם . הביקוש לידיים עובדות במשק החקלאי היה גדול , ובעבודה נקלטו יהודים רבים וגם ערבים . ב1930- ייצוא ההדרים היה כארבעים ותשעה אחוזים מן הייצוא הכולל מארץ ישראל , וב1938- כשבעים וחמישה אחוזים מן הייצוא הכולל . נוסף על הדרים היו בידי היהודים כארבעים וחמישה אלף דונם של מטעים אחרים , ובהם גפנים , זיתים ובננות . ואולם , במחצית השנייה של שנות השלושים , במאורעות , 1939-1936 נגרמו נזקים לכלכלת היישוב . בשלבים הראשונים של השביתה הכללית של הערבים , הפועלים הערבים לא הגיעו לעבודתם במשקי האיכרים שבמושבות ; וחקלאים ערבים לא שלחו את תוצרתם לשווקים שבעיר ; העבודה במפעלי התעשייה שובשה ; נמל יפו הושבת , והדבר פגע בייצוא ובייבוא של סחורות ומוצרים ; גם ענף הבנייה שותק , כי הערבים לא סיפקו חצץ . ככל שנמשכו האירועים וגברה חומרתם הבין היישוב כי עליו לבסס את כלכלתו על פעילותו העצמית ולהשתחרר מתלות בכוח העבודה של הערבים . בתוך זמן קצר התארגן המשק העברי להתמודדות עם המצב החדש : מתנדבים מן העיר , בהם מורים , סטודנטים ופקידים , באו לסייע לאיכרים במשקיהם ; כן נקלטו בחקלאות פועלים יהודים , והעבודה העברית הלכה והתבססה . בסוף שנות השלושים עבדו בפרדסים למעלה מעשרים אלף פועלים יהודים , ועבודות הקטיף בשנים 1939-1938 נעשו על ידי יהודים בלבד . עם חלוף הזמן פחתה תלות היישוב במשק הערבי . במקום התוצרת החקלאית של הכפרים הערביים החלה להגיע לשווקים תוצרת חקלאית עברית , כגון ירקות , פרות , חלב ומוצריו - בכמויות גדלות והולכות .
|
|