|
|
صفحة: 178
שכונות חדשות נבנות מחוץ לחומות ירושלים מן המחצית השנייה של המאה התשע עשרה הלכה וגדלה האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל . למרות תנאי החיים הקשים החלו להגיע לארץ עולים יחידים וקבוצות של עולים , הן מארצות מאירופה והן מן המזרח התיכון ומצפון אפריקה . מרבית העולים עלו לארץ במטרה ללמוד בה תורה ולהיקבר בה . הם ביקשו להשתקע בעיקר בירושלים , אך גם בערי הקודש האחרות . ככל שגדלה האוכלוסייה היהודית ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים ונתמעטו כספי החלוקה , המצוקה הכלכלית החריפה . גידול האוכלוסייה גרם לביקוש גדול לדירות , ולכן ff כר הדירה האמיר והצפיפות גברה . אנשים מבני היישוב הישן , בסיוע כספי נדבנים , החלו להקים שכונות חדשות מחוץ לחומות העיר , ובהן : מ ff כנות ff אננים , * מחנה ישראל , * נחלת שבעה , * מאה שערים * ושכונת הבוכרים . * התהליך של בניית השכונות החדשות בירושלים מחוץ לחומות העיר נקרא "היציאה מן החומות . " מאז בנייתה של השכונה הראשונה , משכנות שאננים , ב1860- ועד סוף שנות השמונים של המאה התשע עשרה נבנו בירושלים שמחוץ לחומות תשע שכונות ובהן התגוררו כאלפיים תושבים . בניית השכונות לוותה בחששות כבדים לביטחונם של חיי התושבים . עד שלהי המאה התשע עשרה נהגו לנעול את שערי ירושלים בכל ערב עם שקיעת החמה , ולפתוח אותם עם זריחת החמה ; היציאה מן העיר לאחר רדת הלילה הייתה כרוכה בסכנת נפשות , והמאחר נאלץ ללון מחוץ לשער העיר . לכן בתחילה רק מעטים עברו להתגורר בשכונות החדשות . כדי להתמודד עם בעיית הביטחון דמו השכונות החדשות למבצר : הדלתות והחלונות של המבנים היו מסורגים ופנו לחצר הפנימית , ושערים כבדים הוצבו בפתח השכונות וננעלו בכל ערב . לתהליך היציאה מן החומות סייעו גם פעולות של נדבנים יהודים . לדוגמה , נוסף לבניית שכונת " משכנות שאננים" תרם משה מונטיפיורי כספים להקמת בית ספר לאריגה ובית ספר לבנות בירושלים , רכש מ ff כנות ff אננים * השכונה הוקמה ביוזמת משה מונטיפיורי , ( 1885-1784 ) יהודי מאנגליה שהקדיש את חייו לסיוע ליהודים ברחבי העולם . מונטיפיורי היה הראשון שרכש אדמות מחוץ לחומות ירושלים , בכספים מירושת הנדבן יהודה טורא . בשנת 1860 הסתיימה בנייתן של עשרים הדירות הראשונות בשכונה , והדיירים הראשונים נכנסו לגור בהן . למרות החששות הכבדים לביטחון החיים , ואולי אף בגללם , נקראה השכונה "משכנות שאננים . " השכונה בלטה בכמה חידושים , שבהם הייתה החלוצה בארץ : הגגות צופו רעפים , והותקנה משאבת ברזל לשאיבת מים מן הבורות . בשכונה הותקנה טחנת רוח שנועדה לספק למתיישבים מקור תעסוקה ולשחרר אותם מן הצורך לצאת מן השכונה כדי לטחון את החיטה . מחנה ישראל * השכונה הוקמה ב1867- ביוזמת הרב דוד בן שמעון ( דב"ש , ( רבה של "העדה המערבית" ( כך כונו היהודים שעלו מן המגרב , מצפון אפריקה . ( הרב דוד בן שמעון עלה לארץ בשנת 1854 מרבט שבמרוקו והנהיג את עדתו בירושלים . הוא רכש קרקע לבניית השכונה וקרא לבני עדתו לבוא ולהתיישב בה . רק מעטים , כשלושים משפחות , נענו לקריאתו , בעיקר בגלל החשש הביטחוני שהיה כרוך בחיים מחוץ לחומות ירושלים . לעומת משכנות שאננים , שהייתה השכונה הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות אך ביוזמת יהודים מהתפוצות , שכונת מחנה ישראל הייתה השכונה הראשונה מחוץ לחומות שנבנתה ביוזמתם של יהודים היושבים בארץ ובכספם , ובכך שימשה דוגמה לאחרים . נחלת שבעה * השכונה הוקמה ב1869- על הדרך בין ירושלים ליפו , שסלילתה הסתיימה באותה שנה . יוזמי הקמתה היו צעירים בני היישוב האשכנזי בירושלים , והשכונה נקראה על שמם של שבעת מייסדיה : ר' מיכל הכהן , ר' חיים הלוי , ר' ביינוש סלנט , ר' לייב הורוויץ , ר' יואל משה סלומון , ר' יוסף ריבלין ור' יהושע ילין . השכונה הייתה מרוחקת מחומות העיר יותר מקודמותיה , עדות להעזתם של המייסדים . לאחר שנמצא האדם הראשון שהעז ללון בשכונה החדשה בבית שנמסר לו חינם לדיור , הגיעו מתיישבים נוספים . מאה שערים * הוקמה בשנת 1874 על ידי "חברת בוני ירושלים , " שביקשה להקים שכונה ובה מאה בתים אשר ייבנו מכספי החברים . לפי תקנות החברה התבקש כל מתיישב לשלם את עלות הקרקע ואת הבנייה בתשלומים במשך תקופה ממושכת ונבחר ועד אשר ניהל את ענייני השכונה . בשכונה שקדו על הנוי ועל הניקיון , ובשוק שהוקם הוצבו פנסים לתאורת רחוב . מטעמי שמירה על ניקיון והיגיינה נאסרה הקמת רפתות בשכונה . שכונת הבוכרים * הוקמה בשנת 1894 בכספי יהודים מבוכרה - כמה מהם עלו לארץ ובנו בשכונה את בתיהם , ואחרים המשיכו לחיות בבוכרה ובנו בשכונה בתי קיץ , ובהם התגוררו כאשר ביקרו בירושלים . השכונה התאפיינה בבתים מפוארים ומרווחים וברחובות ישרים ורחבים . ברחובות השכונה ניטעו שדרות עצים , ובחצרות הבתים טופחו גינות , ובהן עצי פרי , עצי נוי וצמחי תבלין . גם הלבוש הבוכרי המסורתי של התושבים הוסיף לשכונה ייחוד .
|
|