|
|
صفحة: 36
שינויים במעמד המשפטי של יהודי תוניסיה יהודי תוניסיה ביקשו לקבל אזרחות צרפתית , כפי שקיבלו יהודי אלג'יריה . ואולם , השלטון הצרפתי לא מיהר להיענות לבקשתם . רק בשנת 1910 פורסם צו שקבע כי אזרחות צרפתית תוענק ליהודים בתוניסיה בני עשרים ואחת ומעלה יודעי צרפתית ששירתו בצבא . משנת 1923 יכלו גם יהודים בעלי תעודת בגרות צרפתית ומי שנישאו לבעלי אזרחות צרפתית לקבל אזרחות . כתוצאה מכך גדל בתוניסיה מספר היהודים בעלי אזרחות צרפתית , והם החלו להתנתק מן החברה היהודית . לעומת זאת , ליהודי מרוקו לא הוענקה אזרחות צרפתית . משפט דרייפוס * ב1894- התפרסמה בצרפת ידיעה על מאסרו של אלפרד דרייפוס , קצין יהודי במטה הכללי של צבא צרפת שהואשם במסירת סודות צבאיים לגרמניה , יריבתה של צרפת . בתקופה של משבר לאומי וכלכלי בצרפת , ובאווירה של הסתה אנטישמית , הועמד דרייפוס למשפט בבית דין צבאי בעוון בגידה בצרפת מולדתו . דרייפוס דחה בתוקף את כתב האשמה וטען כי הוא אזרח נאמן לצרפת מולדתו . בפסק הדין קבעו השופטים כי דרייפוס אשם וכי הוא בגד בצרפת . גזר דינו היה מאסר עולם , הגליה ושלילת דרגותיו . ב5- בינואר , 1895 בטקס צבאי פומבי , הוסרו דרגותיו . הוא הוגלה מצרפת והושלך לבית כלא באי השדים שבאוקיאנוס האטלנטי . רק בשנת 1906 טוהר שמו של דרייפוס לחלוטין והוחזרו לו דרגותיו הצבאיות , ואפילו הוענק לו אות כבוד . גילויי האנטישמיות באלג'יריה מתגברים המעמד האזרחי החדש של היהודים לא מנע את הפגיעות בהם , והן אף הוחרפו עם השנים . גל של פרעות נגד היהודים התרחש ב , 1881- ובמהלכן נרצחו יהודים , חוללו בתי כנסת ונשדד רכוש יהודי . הפוגרום החמור ביותר היה בעיר אלג'יר . הוא החל ב20- בינואר , 1898 בעת מסע בחירות עירוניות וכאשר ברקע נשמעו הדים ממשפט דרייפוס * שהתנהל בצרפת משנת . 1894 עם הזמן החריפו גילויי האנטישמיות , והם הופיעו גם בקרב הצרפתים שהתיישבו באלג'יריה . לדוגמה : סוחרים הפיצו משקה שכונה " אנטי-יהודי" וכן סיגריות " אנטי-יהודיות" וכובעים " אנטי-יהודיים . " מסע רדיפות התנהל גם נגד מועדונים ובתי קפה שישבו בהם לקוחות יהודים , נגד מעסיקים שהעסיקו עובדים יהודים , וגם נגד עוזרות בית לא-יהודיות ששירתו בבתי יהודים . בעלי החנויות הנוצרים תלו על הדלתות בבתי העסק שלהם שלטים כגון " בחנות זו אין יהודים" ו"בית עסק קתולי , " ונשמעו קריאות כגון " היהודים העזו להרים ראש . צריך למעוך אותם" ו"להשקות בדם יהודי את עץ החופש . " המשטרה לא פעלה להגנת היהודים . גל אנטישמי זה לווה בפרסום מאמרי הסתה בעיתונות ובפרסום חיבורים אנטישמיים . היה תלוי ברצונם של השליטים המקומיים . לעומת זאת , כתוצאה מפקודת כרמיה הפכו היהודים מקבוצת מיעוט במעמד של בני חסות לאזרחים בעלי זכויות השוות לזכויותיהם של המתיישבים הצרפתים . היהודים התקרבו למיעוט הצרפתי האירופי השולט במדינה והלכו והתרחקו מן הרוב המוסלמי המקומי . הפקודה עוררה תגובות מנוגדות : יהודי אלג'יריה המסורתיים לא קיבלו אותה ברצון , שכן הם סברו שהיא תפגע ביהדותם וחששו כי היא תזרז התבוללות . התושבים המקומיים התנגדו לפקודה כי ראו ביהודים שכניהם את מי שמבקשים להתקרב לכובשים הצרפתים בני הדת הנוצרית ולנתק את קשריהם הממושכים עם שכניהם המוסלמים . גם הצרפתים והאירופים האחרים שישבו באלג'יריה לא היו שבעי רצון מן הפקודה , אשר השוותה אותם עם היהודים - היהודים נתפסו בעיניהם כילידים אשר חרגו מן המעמד הנחות הראוי להם ; ואילו כרמיה התפאר כי הוא פטריוט צרפתי אשר הוסיף אזרחים למדינתו . בשנת 1870 מנתה הקהילה היהודית באלג'יריה כשלושים ושלושה אלף איש , וכולם היו לאזרחי צרפת .
|
|