صفحة: 325

אי צדק מרחבי-סביבתי מתקיים לא רק באזורי המגורים הדלים של העיר , אלא גם באזורי השוליים של מדינות רבות , וכן במדינות " השוליים" של העולם , כלומר : המדינות הפחות-מפותחות . מפעלים ומתקנים מסוכנים או מזוהמים ממוקמים באזורי השוליים של המדינות , שכן באזורים אלה האוכלוסייה דלילה בדרך כלל ויש בהם שטחים פתוחים נרחבים , אבל גם מפני שלעתים קרובות התושבים באזורים אלה הם תושבים חלשים , שאינם יכולים להתנגד למיקומם של מפגעים אלה . ברמה הבין-לאומית , כבר ראינו שתאגידים רבים מעבירים את המפעלים המזהמים שלהם למדינות פחות-מפותחות , כיוון שבדרך כלל מדינות אלה זקוקות להשקעות ואינן מפקחות על הסכנות הסביבתיות הכרוכות בהקמתם של מפעלים אלה . דרכים להשגת צדק מרחבי-סביבתי הרשות להגנת הסביבה של ארה"ב קבעה בשנות ה90- של המאה ה20- שיש להשיג צדק סביבתי עבור כל קבוצות האוכלוסייה , כמו גם עבור יחידים . לכל אדם - ללא קשר למוצא , לתרבות או להכנסה - יש זכות ליהנות ממידה שווה של הגנה ממפגעים ומסיכונים סביבתיים , ומגישה שווה לתהליך קבלת ההחלטות בנושא זה . צדק מרחבי-סביבתי מושג כאשר לכל אזרחי המדינה ניתנת אפשרות שווה ליהנות מסביבה בריאה של חיים , לימודים ועבודה . כדי להשיג צדק מרחבי-סביבתי על הרשויות לפעול בדרכים הבאות : ניהול סביבתי : על הרשויות לפקח על המפגעים הסביבתיים שבתחומן מתוך מטרה למזער ככל האפשר את השפעתם המזיקה על אוכלוסיית העיר . כמו כן , על הרשויות לייצג את טובת כלל התושבים ולהימנע מפיתוח שימושי קרקע שאינם רצויים במרחב העירוני . אפשר להשיג זאת באמצעות חקיקה , כמו הצעת חוק יסוד איכות הסביבה בישראל , או בתקנות תכנוניות כמו החובה להכין סקר השפעות על הסביבה ועל החברה בכל תכנית ציבורית . תכנון שוויוני : על רשויות התכנון והפיתוח לתרגם את צרכי כלל הקבוצות השונות בעיר לתכניות פיתוח , אשר יאפשרו את שיתופן של קבוצות אלה בכלכלה ובחיי התרבות העירונית . על תכניות כאלה לקדם יצירת מקומות עבודה מגוונים שיתאימו לכלל האוכלוסייה , בד-בבד עם פיתוח אמצעי תחבורה ציבוריים שיאפשרו לכול נגישות גבוהה למוקדים עירוניים כמו אזורי תעסוקה , מרכזי תרבות ופנאי , פארקים ומרכזי עסקים וקניות . כמו כן , על התכנון העירוני לדאוג לחלוקה שווה של טובין ציבוריים במרחב העירוני כמו : שירותי רווחה ופנאי , שירותי חינוך ובריאות , גינות ציבוריות וסביבה מטופחת . שקיפות : צדק מרחבי-סביבתי בעיר יכול להיות מושג רק כאשר תהליכי קבלת ההחלטות של הרשויות ניתנות לבחינה ולביקורת ציבורית . על הרשויות לאפשר גישה אל תכניות הפיתוח וליידע את הציבור מבעוד מועד על תכניות שעשויות להשפיע על המרחב העירוני ועל איכות החיים של התושבים . השקיפות תושג על ידי פרסום פרוטוקולים של דיוני ועדות התכנון או על ידי הקמת מערכות ממוחשבות המספקות מידע על הביצועים הסביבתיים של אזורים בעיר ובמדינה כמו : רמת זיהום האוויר באזור מסוים , אזורים שבהם הקרקע מזוהמת , מיקומם של מפעלים מזהמים ועוד . שיתוף הציבור בתכנון : בדרך כלל תכניות פיתוח מנוסחות בשפה מקצועית , שאינה נהירה לציבור הרחב . על הרשויות לסייע לתושבים , ובמיוחד לקבוצות מוחלשות , לרכוש ידע וכלים שבאמצעותם יוכלו לבטא את צרכיהם ותביעותיהם . תהליך זה נקרא " העצמה" והוא מבטא את חיזוק הקהילה על ידי רכישת ידע וכישורים המאפשרים לחבריה להיות שותפים בקביעת עתידם .

ישראל. משרד החינוך, התרבות והספורט. המינהל הפדגוגי. האגף לתוכניות לימודים


 لمشاهدة موقع كوتار بأفضل صورة وباستمرار