|
|
صفحة: 251
הבחינו בדמות הסטראוטיפית ( שהדימוי לגביה הוא כללי ופשטני ) של היהודי כפי שהשתקף מבעד לעיניהם של שכניהם תושבי הסביבה בימי הביניים : היהודי המלווה בריבית , הנצלן , הסוחר הערמומי ; היהודי השונה בדתו ובמנהגיו , אשר ראה את עצמו כבן העם הנבחר ולכן התבדל והתנשא על פני סביבתו . עמי אירופה , שראו בלאומיות לא רק תנועה פוליטית וחברתית אלא גם תנועת תחייה תרבותית , הבחינו כי כבר בעבר היהודים לא היו שותפים להם בגיבוש השפה הלאומית , המנהגים והיצירה התרבותית . ואף על פי כן , בעקבות האמנציפציה והשוויון האזרחי שקיבלו היהודים בגרמניה , בצרפת ובאנגליה , הם נחשבו לאזרחים במדינות אלו . הלאומיות הולידה את הלאומנות - קנאות קיצונית ללאום , המתאפיינת בגילויי תוקפנות כלפי לאומים אחרים , הסתגרות מפניהם ושנאה כלפי הזר והשונה . המודרניזציה והאמנציפציה מעודדות את האנטישמיות באירופה התרחשו במאה התשע עשרה שינויים כלכליים וחברתיים רבי השפעה : גידול אוכלוסייה מסחרר , מהפכה תעשייתית ותהליך עיור מואץ , ובצדם תהליך דמוקרטיזציה . לכן תקופה זו נחשבת לעידן שבו עלה כוחם של ההמונים ( עמ' . ( 180 , 178 בערים התרכזו בעלי מלאכה שחיפשו מקורות פרנסה חדשים לאחר שהתיעו ff פגע בעיסוקיהם המסורתיים , והצטרפו אליהם איכרים שנדדו אל הערים בעקבות המחסור בקרקע . מרביתם חיו בשכונות עוני צפופות , ותנאי החיים בהן היו קשים . גם במפעלי התעשייה שבערים היו תנאי עבודה קשים , ובקרב הפועלים שררה אי-ודאות בעניין משך העסקתם . כל אלה יצרו בקרב המוני העירונים החדשים תחושות מרמור קשות . רבים ביקשו הסברים לזעזועים ולשינויים הכלכליים והחברתיים אשר פגעו בשכבות האוכלוסייה - והאנטישמיות סיפקה הסבר לתופעות אלו . באותו הזמן העניקו המדינות הליברליות ליהודים אמנציפציה , שבמסגרתה קיבלו היהודים זכויות אזרח , ובהן הזכות לבחור ולהיבחר , וחופש לעסוק בכל עיסוק כלכלי שירצו בו . לאחר שהושגה האמנציפציה , רבים מן היהודים שחיו בגטאות שבערים יצאו מן הגטו , ויהודים אחרים היגרו מן הכפרים והעיירות אל הערים . אלה וגם אלה השתלבו בחיי העיר ובכלכלה החדשה בקלות בהשוואה לשכניהם הנכרים ; יהודים השתלבו במהירות ובהצלחה רבה בחברה הנכרית , וצעירים יהודים רבים פנו ללמוד באוניברסיטות ורכשו השכלה גבוהה ועיסוקים חדשים . המפגש בעיר בין היהודי לבין האיכר הנכרי , שהגיע אליה בפעם הראשונה , היה קשה במיוחד לאיכר הנכרי , והוא ראה כיצד הפער בינו לבין היהודי גדל . בלט לעיניו היהודי שהצליח להשתלב בעבודה , עבר לגור ברובע מגורים יוקרתי יותר וילדיו פנו ללמוד מקצועות חופשיים . שלטים שהתנוססו על מבני בנקים או על בתי מסחר , ועליהם שמותיהם של בעליהם היהודים , חיזקו את ההתנגדות ליהודים . הצלחתן הכלכלית הבולטת של משפחות יהודיות ספורות עוררה קנאה ורוגז , וביססה דעה שהיהודי מצליח תוך כדי ניצול סביבתו , ובעזרת עושרו הוא אף מתערב בהכרעות פוליטיות של שליטי המדינה . העושר של בית רוטשילד שימש כעין הוכחה לדעה שהיהודי הוא כול-יכול והגביר את ההסתה האנטישמית ( עמ' . ( 203 היהודי הזר , חסר השורשים הלאומיים , נתפס כמי שמרוויח מן השינויים הכלכליים והחברתיים שהתרחשו באירופה במאה התשע עשרה . לפי תפיסה זו היהודי הקפיטליסט , בעל ההון , השתלב בכלכלה העולמית והפיק ממנה רווחים ; בשונה מן האיכר הנוצרי הפשוט שנשחק במערבולת השינויים החדים והמהירים שחלו בעולם המודרני .
|
|