|
|
صفحة: 241
סיכום במהלך המאה השבע עשרה והשמונה עשרה היגרו לאמריקה יהודים מספרד , מפורטוגל , מצרפת , מהולנד , מגרמניה ומאנגליה . בשנת , 1776 השנה שבה הכריזו המושבות באמריקה על עצמאותן , חיו בהן כאלפיים וחמש מאות יהודים . שני גלי הגירה של יהודים התרחשו במאה התשע עשרה . הראשון שבהם בשנים 1880-1820 מגרמניה ומאוסטרו-הונגריה - בעיקר לאחר המהפכות ב1848- והאכזבה מתוצאותיהן - ובמסגרת גל זה היגרו לארצות הברית כמאתיים וארבעים אלף יהודים . מרביתם צעירים ורווקים , ורבים מהם התיישבו בעיר ניו יורק . ההגירה של יהודים לארצות הברית הגיעה לשיאה בשנים - 1914-1881 אז היגרו לארצות הברית למעלה משני מיליון יהודים , בעיקר מרוסיה . מדיניות השלטון ברוסיה כלפי היהודים עודדה את הגירת היהודים . רוב המהגרים היהודים בגל הגירה זה התיישבו בערים גדולות . כמיליון וחצי יהודים השתקעו בניו יורק , ואחרים פנו לערים אחרות , ובהן פילדלפיה ושיקגו . רוב המהגרים התגוררו בשכונות עוני בתנאי חיים שלא היו טובים מהתנאים ברוסיה ; את פרנסתם מצאו רבים מן המהגרים בתעשיית הטקסטיל - הם עבדו בבתי מלאכה , שכונו " סדנאות יזע , " בתנאי עבודה קשים ובשכר ירוד . השינוי בתחומי העיסוק וההשתלבות בסביבה חלו בדור הבנים . היהודים שהיגרו לארצות הברית במאה התשע עשרה פעלו למען אחיהם מעבר לים . לדוגמה , הם ניסו לסייע ליהודי דמשק בעת עלילת דמשק ( 1840 ) וליהודי רוסיה לאחר גל הפוגרומים שהחלו ב"סופות בנגב" . ( 1881 ) אחת הדרכים לסיוע הייתה הקמת ארגונים , והבולטים בהם היו הוועד היהודי האמריקני וארגון נשות " הדסה . " יהודי ארצות הברית הגדירו את זהותם הדתית על ידי השתייכות לזרמים דתיים שונים : אורתודוקסיים , קונסרווטיביים ורפורמיים .
|
|