|
|
صفحة: 206
במהלך מהפכות " אביב העמים" בגרמניה ב1848- ( עמ' ( 168 היו פרעות ביהודים , ומקורן בהתנגדות של אזרחים בגרמניה לאמנציפציה שקיבלו היהודים . אף על פי כן השתתפו יהודים רבים במהפכות לצד האזרחים הגרמנים הנוצרים , ורבים מהם אף נפלו בקרבות ונקברו בקברי אחים עם חבריהם הגרמנים . לעובדה זו הייתה השפעה ניכרת על הוויכוח הציבורי בגרמניה בשאלת האמנציפציה של היהודים . על השינויים במעמדם של היהודים בגרמניה מעיד סיפור חייו של גבריאל ריסר , ( 1863-1806 ) דוקטור למשפטים מאוניברסיטת היידלברג ונכדו של רב . בשל מוצאו היהודי של ריסר סירבו לתת לו משרה באוניברסיטה , וגם לא הותר לו לעבוד בעריכת דין . ריסר סירב להיטבל לנצרות כדי לזכות במשרה , ובהיותו כבן עשרים וארבע הוא החליט להקדיש את חייו להשגת אמנציפציה . בעיתון בשם " היהודי" ( Der Jude ) שייסד ריסר הוא פרסם מידע מפורט על דיונים שנדונו בבתי המחוקקים במדינות גרמניה בשאלת זכויותיהם של היהודים . בקיאותו במשפטים סייעה לו בהצגת טיעוניו בעד הענקת זכויות אזרח ליהודים . ריסר טען כי היהודים נבדלים משאר אזרחי גרמניה באמונתם הדתית בלבד , ולכל אדם יש זכות להגדיר את אמונתו מבלי שיישללו זכויותיו האזרחיות . לכן , מניעת שוויון זכויות מן היהודים בגלל אמונתם היא אי-צדק . באחד הוויכוחים טען בלהט : "אנו מעוניינים להשתייך למולדת הגרמנית . אנו נקריב ברצון הכול למענה - מלבד אמונה , אמת וכבוד . " עמדותיו של ריסר אילצו מדינאים ואנשי רוח גרמנים לנקוט עמדה בשאלת זכויותיהם של היהודים . ריסר עצמו נבחר לפרלמנט של פרנקפורט , ובשנת 1860 התמנה לשופט בבית המשפט העליון בהמבורג והיה ליהודי הראשון בגרמניה שהתמנה למשרה זו . התקדמות רבה באמנציפציה של היהודים בגרמניה הושגה בשנים שבהן היה אוטו פון ביסמרק הקנצלר ( ראש הממשלה ) של פרוסיה . ביסמרק תמך ביזמות של הליברלים להענקת אמנציפציה ליהודים , משיקול פוליטי מובהק - הוא רצה שהיהודים יתמכו באיחודה של גרמניה תחת הנהגתה של פרוסיה . לפיכך , בשנת 1867 התקבלה בפרוסיה החלטה האוסרת על הפליה דתית . ב1869- אושר בפרוסיה חוק שלפיו כל ההגבלות בזכויות מדיניות ואזרחיות שמקורן בהבדלי דת מתבטלות . מאותה העת יכלו היהודים להשתלב בכל מ ff רה במדינה . לאחר איחוד גרמניה ב1871- הוחל חוק זה בכל מדינות הקיסרות הגרמנית . פוגרום ביהודי דירמנאך , גרמניה , 23 בפברואר 1848
|
|