|
|
صفحة: 58
תעודה החליל ) סיפור חסידי ( יהודי תושב אחד הכפרים היה נוסע בכל שנה בימים הנוראים אל בית התפילה של הבעל שם טוב . היה לו בן , נער שלא הכיר צורת אות , וכלל לא הכיר את משמעות המילים הקדושות . בדרך כלל אביו לא לקח אותו עמו העירה לימים הנוראים , משום שלא הבין כלום . ואולם , כשהגיע לגיל בר מצווה , לקח אותו אביו עמו ליום הכיפורים , כדי שלא בטעות יעשה מעשים אסורים ביום הצום . לנער היה חליל שהיה מחלל בו כשרעה בשדה את הצאן . הוא הטמין את החליל בכיס בגדו והביאו עמו , בלי שאביו ידע . בבית התפילה ישב הנער שעה אחת ולא אמר דבר . אבל כשהתחילו להתפלל מוסף ( תפילה שנאמרת בימים מיוחדים : בשבתות , בחגים ובראשי חודשים ) אמר : " אבא , יש עמי החליל , ואני רוצה לחלל בו . " נבהל אביו ונזף בו , והנער התאפק ולא חילל . אבל כשהתחילו להתפלל תפילת מנחה , אמר שוב : " אבא , הרשה לי בבקשה לנגן בחליל . " שאל אביו בכעס : " היכן החליל " ? ומיד הניח את ידו על כיסו של הבן ומנע אותו מלקחתו . והנה פתחו בתפילת נעילה ( התפילה האחרונה הנאמרת ביום הכיפורים . ( הנער לא יכול להתאפק עוד , דחף את ידו של אביו , הוציא את החליל מן הכיס וחילל בו בקול שנשמע בכל הבית . כל ציבור המתפללים עמדו נבהלים ונבוכים . הבעל שם טוב המשיך בתפילה , אבל ביתר קלות מן הרגיל . אחר כך אמר : " הקל עליי הנער . " ( מעובד על פי מקורות שונים ( . . 1 כיצד הגיב הציבור לשמע קול החליל , וכיצד הגיב הבעש"ט ? . 2 מהי משמעות דבריו של הבעש"ט "הקל עליי הנער . 3 ? " מה אתם יכולים ללמוד מסיפור זה על הרעיונות החדשים של החסידות ? תעודה אשתי אהובתי , בואי ונרקוד ) סיפור חסידי ( פעם אחת ביקשו התלמידים מרבם הבעש"ט שיראה להם דבר חידוש . נעתר להם בתנאי שלא יצחקו . יהיה מה שיהיה . הראה להם עני אחד , שעמד בתפילתו בליל שבת בהתלהבות גדולה ובשמחה עצומה . ואמר להם הבעש"ט : " לכו אחריו וראו גם את מעשיו בביתו . " ראו שהוא עני מדוכא ולבוש בגדים קרועים ומטולאים , ועומד ומתפלל כאיש אשר אלפי-אלפים בביתו , ועל פניו לא נראה שום צער . לאחר שסיים תפילתו הלך בשמחה לביתו , והתלמידים הלכו אחריו בלאט ( בשקט , בחרש . ( בא האיש לביתו , והנה אשתו לבושה קרעים ויחפה בלא נעליים , ובבית דלוקים נרות קטנים עד שלא נראה כמעט אור , רק כמין ערפל , והבית נמלא עשן . בירך האיש את אשתו בברכת " שבת שלום" מתוך הרחבת הלב , כאחד הנגידים , ואמר לה לאשתו : " אשתי אהובתי , תני קידוש . " נטלה האישה שני לחם שחורים ונתנה על השולחן . אמר העני " שלום עליכם" וכו' בקול שמחה וצהלה . אחר-כך נטל ידיו וקידש על הלחם . אחר-כך אמר לאשתו : " תני את הדגים שהכינות לכבוד שבת . " ואותה ענייה לא הכינה אלא קצת פולים ולא יותר , והביאה מעט פולים ונתנה ואמרה : " הא לך דגים . " אכל העני לתיאבון כאילו הם מעדני מלך ( מאכלים טעימים ביותר , ( וכל פעם אמר : " מה טובו הדגים , טעם כטעם גן-עדן . " לאחר שאכלו קטניות במקום דגים הגביה את קולו וזימר זמירות בקול ערב ובשמחה . לאחר הזמירות אמר לאשתו : " אהובתי , הביאי את המרק שהכינות לכבוד שבת . " נטלה האישה מעט פולים ונתנה לו ואמרה : " הא לך מרק ואכול . " אכל האיש בשמחה עד אין לשער , וכל פעם היה מזמר " מה טוב ומה נעים המרק הזה . " אחר-כך אמר לאשתו : " תני לי בשר , " ונתנה לו שוב מעט פולים . ואחר-כך ביקש עוד כמה מטעמים , והיא חילקה לו פולים לכמה מיני טעמים ונתנה לו , ואכל מתוך תענוג ושמחה כאדם שאוכל מעדני
|
|