|
|
صفحة: 23
מי שכתב יצירה ספרותית היה קורא אותה בקול באוזני קהל הנוכחים ב"סלון" או מפרסם אותה בעיתון , והמאזינים או הקוראים ביקרו אותה . השומעים והמבקרים פעלו ברוח רעיונות הנאורות , והם העריכו ושפטו את היצירות על פי השכל הישר והתבונה . הביקורת שפורסמה ברבים כונתה " דעת הקהל , " ופירושה היה אז שיפוט ביקורתי של משכילים בלבד , מתוך עמדה המתבססת על התבונה . משמעות זו שונה מהמשמעות של " דעת קהל" בימינו - היום " דעת הקהל" נתפסת כמעין מדגם מייצג של דעות הרווחות בציבור כולו , מייצגת את מצב הרוח הציבורי בזמן מסוים ואינה תמיד על פי השכל הישר והתבונה . הוגי הדעות מאמינים בקדמה הוגי הדעות של תקופת הנאורות היו משוכנעים שהאנושות מתפתחת לא רק מבחינה טכנולוגית אלא גם בתחום החשיבה והמוסר , ולכן סברו שהעתיד יהיה טוב יותר מן העבר . בכך טיפחה הנאורות אמונה ברעיון הקדמה . לעומת התפיסה הנוצרית , המדגישה את החטא ואת חוסר האונים של האדם שגורלו נקבע על ידי כוחות חיצוניים האל וכוהני הדת - הנאורות מציגה את האדם המשתמש בשכלו ובתבונתו כמי שמסוגל להיות אחראי לחייו ולבנות עתיד טוב יותר . היטיב להגדיר תפיסה זו הוגה הדעות הצרפתי המרקיז קונדורסה , ( 1794-1743 ) שהציג את הקדמה כיעד לאנושות : " יבוא יום והשמש תזרח רק על אנשים חופשיים , שאין להם שום אדון מלבד התבונה . " סופרים מבטאים ביצירותיהם את רעיונות הנאורות הוגי הדעות הביעו את דעותיהם לא רק בספרי פילוסופיה ובמאמרי ביקורת מלומדים , אלא גם ביצירות ספרות רבות שמבטאות את השקפות מחבריהם על החברה בזמנם . ספר כזה הוא " רובינזון קרוזו , " שפרסם ב1719- הסופר האנגלי דניאל דפו . ( 1731-1660 ) בספר המוכר היום כספר ילדים תיאר המחבר את הרפתקאותיו של רובינזון , שניצל מאנייה שנטרפה וחי שלושים וחמש שנה על אי בודד . רובינזון שרד בזכות תבונתו : יכולתו לדאוג לצרכיו , להסיק מסקנות ולהמציא . הוא למד לנצל את הכוחות המצויים בו מעצם היותו אדם והצליח להתמודד עם המצב שנקלע אליו . רובינזון הכין בעצמו את כל מה שהיה נחוץ למחייתו : מבנה מוגן , כדאי לדעת על קפה ובתי קפה השם קפה kaffa ) " קפה" ) כנראה שבדרום נגזר מערב משמו אתיופיה של חבל , שם צמח הקפה גדל פרא . מאתיופיה עבר הקפה לתימן , ממנה הופץ בקרב תושבי חצי האי ערב . מערב התפשט מנהג שתיית הקפה בכל ארצות האסלאם , והכנתו הייתה לטקס חברתי . יש טוענים כי הערבים אימצו את שתיית הקפה משום שעל פי חוקי האסלאם נאסר עליהם לשתות יין . סוחרים ונוסעים הביאו את הקפה לאירופה . בית הקפה הראשון נוסד בקונסטנטינופול ( העיר איסתנבול שבתורכיה של היום ) ב , 1550- ובמהלך המאה השש עשרה נפתחו בתי קפה גם ברומא ובוונציה . מספרים כי בווינה הוקם בית קפה בזכות כחמש מאות שקי קפה שהשאירו בקרבתה הצבאות העות'מאניים שניסו לכבשה ב . 1683- בתי קפה פרחו גם בערים אחרות באירופה : פריז , לונדון , ברלין , המבורג ועוד . את טעמו המר של הקפה שנהגו לשתות במזרח ריככו באירופה בתוספת של חלב , קצפת או גלידה . הישיבה בבתי קפה תרמה לפיתוח סגנון חיים חדש - היא הייתה למפגש חברתי , שבו אנשים קראו חדשות ודנו בהן , שיחקו שחמט או קלפים ועישנו . במשך הזמן נערכו בבתי הקפה גם מופעי אמנות : קונצרטים , הופעות זמרים ועוד . בתי הקפה במאה השמונה עשרה היו מקומות מפגש לסופרים , לאמנים ולהוגי דעות . כאן הם הציגו את יצירותיהם , האזינו לדברי המבקרים והתווכחו בנושאי מדינה וחברה .
|
|