|
|
صفحة: 378
ביצוע תכנית דורש אופטימיזציה של המשאבים העומדים לרשות המחשב , כדי שמספר הפעמים שהמעבד יצטרך לגשת לזיכרון הראשי ( ולא למטמון ) יהיה מינימלי . כיוון שגודלו של זיכרון המטמון מוגבל , נוקטים בשיטות שונות כדי להבטיח שהמעבד ימצא שם , ברוב הזמן , את ההוראות והנתונים הדרושים לו . כאשר תכנית צריכה לקרוא הוראה או נתון מסוים , המעבד מחפש קודם-כל בזיכרון המטמון . אם המידע הדרוש אינו נמצא בזיכרון המטמון , המעבד פונה אל הזיכרון הראשי וקורא ממנו את המידע הדרוש . אסטרטגיה יעילה לניהול זיכרון צריכה להחליף את תוכן זיכרון המטמון כך שמידע שאינו דרוש יפונה ממנו , ובמקומו יאוחסן מידע חדש , שהתכנית תזדקק לו בהמשך , ובכך לצמצם את מספר הפעמים שהמעבד צריך לגשת לזיכרון הראשי . אחת השיטות מבוססת על ההבחנה , שבעת ביצוע תכנית יש נטיה ברורה של כל הפניות לזיכרון להתייחס לתחום קטן בזיכרון במשך פרקי זמן קצרים . תכונה זו נקראת תכונת המקומיות ; ( locality of reference ) עקב תכונה זו , ניתן לפנות מזיכרון המטמון את ההוראות שבוצעו ולקרוא אליו את ההוראות הסמוכות לקטע הקודם . המדד לאיכות ביצועי זיכרון המטמון מבוסס על אלגוריתם חישובי ; הוא נקרא אחוז הפגיעה . ( Hit ratio ) תפקידו למדוד כמה גישות לזיכרון המטמון אכן מצאו בתוכו את המידע המבוקש ( ולכן לא נדרשה פנייה לזיכרון הראשי , ( לעומת מספר הפניות הכולל . אחוז הפגיעה המקובל בזיכרון מטמון של 8 KB ( גודלו במעבד ( 80386 הוא . 70-80 ° / 0 הרחבה של זיכרון המטמון 32 KB ^ תעלה את אחוז הפגיעה ל . 85-90 ° / 0- הרחבת זיכרון המטמון מעבר , 32 KB ^ אינה מבטיחה שביצוע המערכת ישתפר תמיד , אלא רק במקרים שבהם יש לתכנית "התנהגות" הפונה באקראי למקומות שונים בזיכרון , ולא ברצף , כמקובל ברוב התכניות . לזיכרון מטמון גדול יש יתרון ניכר במערכות מרובות-משימות , לעומת מערכות המסוגלות לפעול רק על משימה אחת , כמו מערכת ההפעלה DOS איור 10 . 18 היררכיית זכרונות
|
|