|
|
صفحة: 259
בתחום הפוליטי עוצבו היחסים בין דתיים לחילונים במשך שנים רבות באמצעות " הפוליטיקה של ההסדרה . " ) על " הפוליטיקה של ההסדרה" ראו עמ' . ) 178 הרוב הפוליטי , המורכב ממפלגות חילוניות , בחר שלא להשתמש בכוחו כדי לאכוף הכרעה חילונית , וזאת מתוך חשש למחלוקת שתאיים על שלמות החברה . במקום הכרעה הוחלט על שמירת הסטאטוס קוו . הסטאטוס קוו לא חייב ויתור מוצהר על עקרונות , ולכן יכול היה לשמש מעין אמנה בלתי כתובה בתנאים של מחלוקת אידיאולוגית ופוליטית . אליעזר דון-יחיא סבור , כי למרות השינויים שחלו במהלך השנים בהסדרים ובנהגים בתחום הדתי , " הפוליטיקה של ההסדרה" עדיין בתוקף : " במידה שהיו ניסיונות להביא לשינוי של דפוסי הפוליטיקה ההסדרית בתחום הדתי , ניסיונות אלה נעשו בדרכי עקיפין ולא היו אפקטיביים ביותר ... הסיבה העיקרית לכך היא , שעקרון הסטאטוס קוו מהווה חלק מדגם רחב יותר של " פוליטיקה הסדרית , " המשקף בעיקרו של דבר לא דפוס זה או אחר של יחסי כוחות פוליטיים , אלא את ההכרה בצורך בשיתוף פעולה ובהתפשרות , כדי להתגבר על מחלוקות ועל פילוגים במערכת החברתית והפוליטית * " . מנגד , טוענים החוקרים אשר כהן וברוך זיסר , כי מאז שנות ה80- הלכה הפוליטיקה ההסדרית ודעכה , ואת מקומה תפסה בהדרגה " פוליטיקה של הכרעה . " הם מסבירים זאת בכך , שהדפוס של הפוליטיקה ההסדרית הוא במהותו ביטוי של הסכמיות . השמירה על דפוס זה תלויה אך ורק ברצון טוב ובנכונות לפשרות ואיננה חלק מהמבנה הפורמאלי והחוקתי המחייב של המדינה . מכיוון שכך , הוא נתון להשפעתן של תמורות פוליטיות , חברתיות ותרבותיות . בין התמורות שהשפיעו על התהליך הזה מציינים כהן וזיסר את המעבר של המערכת הפוליטית ממערכת מפלגתית , שבה יש מפלגה דומיננטית גדולה , כמו שהייתה מפא"י , למערכת דו-גושית . התוצאה היא , שמאז שנת 1977 כמעט לא ניתן להרכיב ממשלה בלי אף מפלגה דתית , ועובדה זו הגבירה את השימוש בכוח המיקוח הפוליטי כדי להשיג הכרעות . תמורה נוספת שהביאה לירידת הפוליטיקה ההסדרית קשורה , לדעתם , במגמות החדשות של בית המשפט העליון . בית המשפט העליון מזוהה בעיני אנשים דתיים כבעל השקפות ליברליות מערביות , הנתפסות כמנוגדות להשקפות הדתיות אורתודוקסיות . לכך יש להוסיף את המעמד המשפטי החדש שניתן לזכויות היסוד בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד חופש העיסוק . במבט ראשון נראה , כי בניסוח החוקים גברה מגמת הפשרה ) המגמה הקונסוציונלית , ) שכן ערכיה של מדינת ישראל הוגדרו גם כיהודיים וגם כדמוקרטיים . אך פרשנות החוקים בפועל בידי בית המשפט העליון ) במהלך שנות ה ) 90- הכריעה במקרים רבים לכיוון החילוני-ליברלי . כהן וזיסר מוסיפים לתמורות הפוליטיות גם תמורות חברתיות - כמו העלייה בחשיבות שהחברה הישראלית מייחסת לחוק והגברת המודעות לכללי המנהל התקין ולאיכות השלטון . תמורה זו עומדת בניגוד לדפוס הקודם של פוליטיקה קונסוציונלית , שהתבססה לא אחת על הבנות דיסקרטיות ולא פורמאליות בין אישים פוליטיים , ולא תמיד עמדה במבחן הביקורת השיפוטית . בנוסף לכל אלה , הם רואים גורם רב עוצמה בדמותה של העלייה הגדולה מחבר העמים . רוב העולים הם יהודים , אבל עלייה זו כוללת בתוכה גם שיעור לא מבוטל של עולים שאינם נחשבים יהודים על-פי ההלכה , ובכך היא הופכת את הסדר הסטאטוס קוו בתחום הדתי לבעייתי ביותר . עולים אלה זקוקים למסגרת נישואין שאיננה * אליעזר דון-יחיא , הפוליטיקה של ההסדרה , מכון פלורסהיימר למדעי היהדות , 1997 עמ' . 67
|
|