|
|
صفحة: 254
לעניות דעתי , הצעה זו [ להנהיג נישואין אזרחיים , [ אם תתקבל , רק תחריף את הבעיות , החמורות ממילא , ותיצור בעיות חדשות . ... כל זמן שמוסד הנישואין והגירושין במדינה מסור כולו בידי הרשויות ההלכתיות , עומד הציבור כולו - כולל החלק החילוני והאנטי דתי שבו - בחזקת כשרות , שכן חלים עליו כל הכללים הקבועים בהלכה ... וכך רשאים , ואף מחויבים , רבני ודייני ישראל להתעלם ממקרים ברורים לכאורה של ממזרות ... ואולם , ברגע שתינטל מן הרשויות ההלכתיות המוסמכות סמכותן הייחודית בעניין זה ויתאפשר גם לפסולי חיתון להינשא ... שוב לא יוכלו בתי הדין הרבניים להסתמך על כל אותן חזקות , ומציאות חדשה זו שתיכפה עליהם תחייב אותם לבדוק בדקדקנות את כל המקרים שבהם מעורב הגורם של נישואין אזרחיים ... ההצעה המוצעת לא תתקן אפוא , אלא תקלקל ואחריתה מי ישורנה . עדיף המצב הקיים שבו נישואין וגירושין הם אך ורק על פי דין תורה - ודין התורה הוא המאפשר להתעלם ממקרים ברורים לכאורה של ממזרות - על פני מצב שבו יונהגו נישואין אזרחיים לפסולי חיתון - מצב שיחייב את הרשויות הרבניות לנקיטת צעדים שאי אפשר לחזות את תוצאותיהם מבחינת שלימות החברה היהודית בארץ ישראל . במצב הנוכחי , אין כל מניעה - מבחינת חוקי המדינה , כמובן - בעד בני זוג האסורים זה בזו מלחיות בפועל ביחד ללא מסגרת של נישואין , או במסגרת של נישואין אזרחיים בחוץ לארץ . כאשר מתקיים טקס אזרחי , נרשמים בני הזוג כנשואים על ידי משרד מרשם האוכלוסין ויש הכרה מלאה בהיותם נשואים ... במצב הנוכחי אין הרשויות ההלכתיות מנהלות כל רישום ומעקב שיטתיים אחר הזוגות הללו וצאצאיהם , וכך יוצא שגם אם יש ביניהם פסולים , הם נטמעים במשך הזמן בחברה היהודית ... מוטב אפוא להניח למצב החוקי כמות שהוא - מצב שיש בו אמנם מתחים ומתיחויות , אבל אינו יוצר משברים שמובילים לתוצאות בלתי הפיכות . הקושי הגדול בהמשך המצב הקיים נעוץ בעובדה שמערכת שלמה של חוקים דתיים נכפית על ציבור חילוני שאינו מקבל על עצמו את ע ? לה ... הקושי אינו רק של הציבור הקרוי חילוני , אלא זהו גם קושי הלכתי [ שכן לפי רוב הדעות , כפייה מותרת רק במקום שיש בכוחה לקרב למצוות . [ התשובה היחידה היכולה להינתן היא , שטובת כלל האומה מחייבת קיומה של מסגרת דיני נישואין וגירושין אחידה אחת המושתתת על ההלכה היהודית בלבד , וזאת גם במחיר סבלו של היחיד . ( עמ' ( 1596-1592
|
|