|
|
صفحة: 250
הוויכוח על הנהגת נישואים אזרחיים בעיני אנשים דתיים , מוסד הנישואין הוא מוסד מקודש , וחופה " כדת משה וישראל" היא טקס חשוב ביותר , שכן באמצעותו הופך הזוג להיות חלק ממסורת יהודית רבת דורות . נישואים אזרחיים נתפסים בעיניהם כפגיעה ביסוד של קדושה המצוי בעם ישראל וכמתן לגיטימציה לחיי אישות בניגוד לדין התורה . אפילו אם דין המדינה יגביל נישואי קרובים מדרגה ראשונה כמו אח ואחות , יש להניח כי הוא לא יאסור מקרים אחרים הנחשבים בתורה כאיסורי עריות : למשל , האיסור על האדם להינשא לאחות של אשתו לשעבר , בעודה בחייה , או האיסור על נישואי תערובת . בייחוד הם חוששים ממצב שבו במקרה של פירוד בין בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים , האישה תינשא לאדם אחר בלי שקיבלה גט , והילדים שייוולדו מנישואין אלה ייחשבו לפי חלק מהדעות בהלכה , לממזרים . לכן , יותר ממה שהם חוששים מנישואים אזרחיים , הם חוששים מגירושים אזרחיים , שכן אלה עלולים להביא למצב שבו שומרי ההלכה יימנעו מלהינשא עם שאר חלקי העם , וייווצר קרע שלא יוכל להתאחות . המתנגדים לנישואים אזרחיים רואים בעובדה שנישואין וגירושין נערכים על-פי דין תורה ביטוי לרצון של רוב העם , ולא תוצאה של הסכם פוליטי כזה או אחר . הם גם חוששים מכך שההכרה של מדינת ישראל בנישואין וגירושין אזרחיים תגביר נישואי תערובת גם במדינת ישראל וגם בתפוצות ותפגע בדמותה כמדינה יהודית . לעומת זאת , התומכים בהנהגת נישואים אזרחיים יוצאים מנקודת מבט ליברלית הדוחה מראש התערבות מצד המדינה בשאלות של דת ואמונה . הם גם מוחים על כך שהחוק המחייב עריכת נישואים וגירושים על-פי דין תורה , מעניק מונופול ליהדות האורתודוקסית ושולל את המעמד המשפטי של רבנים מזרמים אחרים . גם חוגים חילוניים , הרואים בנישואין על-פי ההלכה ביטוי של זיקה למורשת התרבותית היהודית , מצביעים על הנזק שבכפייה . זכות הבחירה בענייני נישואים נתפסת בעיני רבים כערך בעל חשיבות בפני עצמו , גם אם באופן אישי הם יבחרו בטקס דתי . עמדה ייחודית בסוגיה מציג המשפטן פנחס שיפמן , התומך בהנהגת נישואים וגירושים אזרחיים דווקא מנקודת מבט דתית הלכתית . לדעתו " המחיר שהמערכת הדתית נאלצת לשלם כדי להמשיך ולהחזיק בבלעדיותה הסמלית , כולל גם השלמהמאונס עם פריחתן ושגשוגן של תופעות ' מתירניות , ' דוגמת הידועים בציבור , הזוכים ביתרונות משפטיים שונים אף אם הם , או אחד מהם , עדיין נשוי להלכה לאחר * " . פנחס שיפמן קורא להנהיג נישואים וגירושים אזרחיים לא כאחת מבין כמה אפשרויות , אלא כמודל יחיד - כלומר , שחוק המדינה יכיר רק בנישואים אזרחיים , ומי שירצה בכך יערוך בנוסף גם טקס דתי . הוא דוחה את ההצעה להנהיג נישואין אזרחיים רק עבור פסולי חיתון , שכן הצעה כזו אינה מהווה פתרון לבעיה של פגיעה בזכות לחופש דת של אנשים המעוניינים להינשא בטקס רפורמי או קונסרבטיבי . כמו כן הוא מתנגד לכך משום שפתרון כזה יתייג את פסולי החיתון ככת נפרדת . שיפמן גם פוסל את ההצעה להנהיג שני מסלולי נישואים נפרדים - מסלול אזרחי ומסלול דתי . לפי הצעה זו , זוג שיינשא במסלול האזרחי יתגרש באופן אזרחי וזוג שיינשא במסלול הדתי יחויב להתגרש בבית הדין הרבני . לדעתו , אין בדרך זו כדי למנוע את הבעיה של מסורבות גט ולא את החשש מממזרות , שכן אשה שנישאה במסלול האזרחי תהיה בכל מקרה חייבת בגט . לכן , שיפמן מציע מסלול אחד בלבד - נישואים וגירושים אזרחיים . * פנחס שיפמן , מי מפחד מנישואים אזרחיים ? הוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל , , 1995 עמ' . 8
|
|