|
|
صفحة: 195
תרבות ובידור בשבת כאמור , ההחלטה לדבוק בסטאטוס קוו שהיה קיים בנושאי דת ומדינה , לא מנעה חילוקי דעות בנוגע לפרשנות שיש לתת להסדר זה . כך , לדוגמה , משהחלו ב1969- שידורי טלוויזיה בשבת , טענו הדתיים , שמדובר בחידוש ומשום כך בהפרת הסטאטוס קוו . כנגדם טען הוועד המנהל של רשות השידור , כי דין שידורי הטלוויזיה כדין שידורי הרדיו הפועלים שבעה ימים בשבוע , למעט ביום כיפור . כל הניסיונות לעכב את השידורים , כולל באמצעות עתירה לבג"צ , נכשלו . השופטים פסלו את הניסיון לראות בשידורי הטלוויזיה בשבת פגיעה באינטרס כלשהו של הציבור הדתי , שכן איש לא כופה עליהם להפעיל את המכשיר . * הפעלת שידורי רדיו וטלוויזיה בשבת מהווה בעיה הלכתית דתית , אך הנהנים משידורים אלה אינם מחללים את השבת בפרהסיה , אלא בביתם פנימה . לא כן המצב כשמדובר בהצגות תיאטרון , בתי קולנוע ובתי קפה , שהפעלתם בשבת הייתה מוסדרת במשך שנים רבות רק באמצעות חקיקה משנית . מציאות זו גרמה להבדלים משמעותיים בין דמותה הציבורית של השבת בירושלים לדמותה בתל-אביב או בחיפה , וכן למאבקים ציבוריים סביב הניסיונות להפעילם . אחת מדרכי המאבק הייתה הגשת עתירות לבג"צ , כדי שזה יכריע בדבר סמכותן של הרשויות המקומיות להתיר או לאסור על פתיחתם בשבת של בתי קולנוע תיאטראות ובתי קפה , וזאת באמצעות חוקי עזר עירוניים . בתשובה לאחת העתירות בעניין קבעה השופטת איילה פרוקצ'יה בשנת , 1987 שאין לרשות מקומית סמכות להטיל על תושביה הגבלות מטעמי דת בלא הרשאה מפורשת של חוק הכנסת ( ראו " מן המשפט" עמ' . ( 196 פסק הדין נתפס בעיני המפלגות הדתיות כהפרה של הסטאטוס קוו והן פעלו להחזרת המצב לקדמותו באמצעות חוק ההסמכה , או בשמו הרשמי " חוק לתיקון פקודת העיריות ( מס' , ( 40 התשנ"א . " 1990- החוק הסמיך את העיריות להורות על סגירת בתי עסק בשבת גם משיקולים דתיים . חוק ההסמכה בפסקה 20 של סעיף 249 לפקודת העיריות נאמר כי לעירייה יש סמכות " להסדיר את פתיחתם של חנויות ובתי מלאכה , מסעדות , בתי קפה בתי תה , בתי משקה , מזנונים , קנטינות ומוסדות אחרים ... של עינוג ציבורי , או של סוג פלוני מהם , ולפקח על פתיחתם וסגירתם , ולקבוע ... את שעות פתיחתם וסגירתם ביום פלוני ** " ... חוק ההסמכה מהווה תיקון של הפקודה הזו , בחוק נאמר כי : " בסעיף 249 לפקודת העיריות אחרי פסקה ( 20 ) יבוא : ( 21 ) עירייה רשאית להפעיל את סמכותה על פי פסקה ... ( 20 ) לגבי ימי המנוחה , בהתחשב בטעמים שבמסורת דתית *** " . התפתחות נוספת בעניין התרחשה בשנת 1993 כשהאגודה לזכויות האזרח ותיאטראות ישראל בע"מ עתרו לבית המשפט העליון נגד סגירת בתי קולנוע בנתניה . העותרים טענו , כי " את חוק ההסמכה וחוקי העזר הנחקקים מכוחו יש לפרש פירוש מצמצם , מאחר שיש בהם כדי להגביל את חירותו של אדם , ולכן יש להפעילם רק במקרים קיצוניים תוך התחשבות מרבית בצורכי התושבים כולם , ולא רק בצורכי התושבים הדתיים " ... המשיבים טענו , כי סגירת בתי הקולנוע נבעה מתוך רצון לשמר את הסטאטוס קוו הקיים בעיר מזה שנים וכי " ההתחשבות ... ברגשות הציבור הדתי , הינה שיקול לגיטימי ... שיקול זה היה לגיטימי עוד טרם חקיקתו של חוק ההסמכה , אך אין ספק שהוא לגיטימי כיום **** " .... * בג"צ , 287 / 69 שמחה מירון נגד שר העבודה , רשות השידור ושר הדואר , פ"ד כ"ד , ( 1 ) עמ' . 337 ** דיני מדינת ישראל , נוסח חדש , 9 אוגוסט . 1964 *** ספר החוקים התשנ"א-נ"ב , עמ' **** . 35 בג"צ , 5073 / 91 תיאטראות ישראל בע"מ נ' עיריית נתניה , פ"ד מ"ז , ( 3 ) עמ' , 192 שם עמ' . 204-202
|
|