|
|
صفحة: 183
העבודה בשבת בראי החקיקה חוק מפורש המגדיר מהם דפוסי השבת במדינת ישראל לא נחקק מעולם . החוק היחיד המתייחס לנושא שמירת השבת הוא " חוק שעות עבודה ומנוחה , תשי"א , " 1951- שנועד להבטיח את זכותו של עובד ליום מנוחה שבועי . הזיקה של החוק למסורת הדתית התבטאה בקביעה , כי ימי המנוחה של העובדים היהודים יהיו חופפים לשבתות ולחגים שבלוח העברי . העסקתם של עובדים יהודים בשבת מותרת רק על-פי הקריטריונים המוגדרים בחוק . מתן ההיתרים הוא בסמכותה של " ועדה להיתרי עבודה" בראשות שר העבודה . הדרישה שהעלו חברי כנסת דתיים , שהיתרי העבודה יינתנו רק בהסכמת הרבנות הראשית ורק לצורכי פיקוח נפש , לא נענתה . עם זאת , כאשר חברי כנסת חרדים כיהנו בתפקיד שר העבודה והרווחה , הם לא נתנו בקלות היתר לעבודה בשבת והגבירו את האכיפה על מפירי החוק . בדברי ההסבר לחוק הודגש אופיו הסוציאלי : " החוק המוצע נוסח תוך התחשבות מלאה באמנה הבינלאומית בדבר שעות עבודה בתעשייה ... באמנה הבינלאומית בדבר שעות עבודה במפעלי מסחר ובמשרדים ... ובאמנה הבינלאומית בדבר הנהגת מנוחה שבועית במפעלי תעשייה * " ... דבר לא נאמר בחוק על התחשבות בערכים יהודיים או בקדושת השבת . התוצאה הייתה שגם החילונים וגם הדתיים לא היו שבעי רצון מהחוק שהתקבל . החילונים ראו בחוק כפייה דתית במסווה חברתי . לטענתם , אם אכן מדובר בחוק סוציאלי הרי שיש לאפשר את פתיחתם של מקומות בידור ואת קיומה של תחבורה ציבורית עבור מי שרוצים לבלות ביום זה . הם גם סברו , כי אין זה מתפקידה של הממשלה להתערב בנושא של קדושת השבת , וחובתה היא רק להבטיח את מנוחת העובד . לעומת זאת , הדתיים ראו בו חוק סוציאלי , שאין בינו לבין מצוות השבת כמעט ולא כלום , והמפלגות הדתיות הצביעו נגדו בכנסת . בעיקר עורר את התנגדותם סעיף 12 ( ראו להלן , ( שבו ראו פתח למתן היתרים ללא צורך חיוני אמיתי . ואכן , חשש זה התאמת - למשל , כאשר בשנת , 1956 על רקע " מבצע קדש , " קיבל מפעל " סולתם" היתר לעבוד בשבת , אך המשיך לעבוד בשבת לצורכי ייצוא גם לאחר שהמבצע הסתיים . הדתיים גם התנגדו לכך שהחוק מתייחס רק לעובדים שכירים , אך רק ב1969- הם הצליחו להביא לתיקון החוק כך שיחול גם על עובדים עצמאיים וגם על חברי קואופרטיבים . תיקון נוסף , שהתקבל בשנת , 1981 נועד להגן על עובד דתי מפני אפליה בקבלה לעבודה עקב סירובו לעבוד בשבת , על רקע העובדה שמקומות עבודה רבים במדינת ישראל פועלים במשך שבעה ימים בשבוע . בדברי ההסבר לתיקון נאמר : " הזכות לכל יהודי ולכל עובד לשמור את השבת וחגי ישראל בהתאם לאמונתו ואורח חייו , מבלי שהדבר יפגע בפרנסתו , היא כה יסודית וראשונית שאינה זקוקה לכל הסבר . בוודאי שאינו עולה על הדעת שיכריחו יהודי במדינת ישראל לעבוד בשבת או שיגבילו את אפשרות התעסוקה והפרנסה של יהודי עקב אי-רצונו לחלל את השבת ** " . גם התיקון הזה לא התייחס לצביון הרצוי של יום המנוחה , אלא התמקד בהיבט הסוציאלי ובהגנה על זכותו של כל עובד ליום מנוחה שבועי . * ספר החוקים תש"י , עמ' . 165 ** דברי הכנסת ה , 9- מושב 13 , 4 בפברואר , 1981 עמ' . 1935 סוגיית העבודה בשבת
|
|