|
|
صفحة: 161
הרבנות הראשית - מעמדה וסמכויותיה הרבנות הראשית נוסדה בחודש אדר תרפ"א ( 1921 ) וזכתה להכרת שלטונות המנדט בתור הגוף הדתי העליון של היהודים בארץ ישראל * . לרב הראשי האשכנזי הראשון נבחר הרב אברהם יצחק הכהן קוק , שראה בעיני רוחו גוף על-מפלגתי שיהווה גורם מאחד וישמש הנהגה רוחנית לכל העם . יישום החזון במציאות נתקל בקשיים , והרבנות הראשית לא נעשתה גוף רוחני המכוון את חיי הכלל . הציבור החילוני אינו מקבל על עצמו את מרות ההלכה , ולכן גם אינו רואה את עצמו מחויב לפסיקותיה . אישים שונים בציבור החילוני משמיעים לא אחת ביקורת נגד פסיקות הרבנות הראשית וטוענים שהן נעדרות גמישות ואינן מותאמות לצורכי הדור והתקופה . בנוסף לכך , רבים בציבור החילוני מתנגדים עקרונית למעמד שהחוק מקנה למוסדות הדת ורואים בכך כפייה דתית . גם הציבור החרדי לא מקבל על עצמו את פסיקות הרבנות הראשית . עמדה זו היא תוצאה של ההסתייגות שחש הציבור החרדי ביחס למוסדות המדינה ( ראו עמ' , ( 82-80 אך גם תוצאה של התנגדות עקרונית לעצם המיסוד הממלכתי של מעמד הרבנות . זיקתה של הרבנות הראשית למערכת הפוליטית נתפסת בעיני החרדים כפגיעה בסמכותה של הרבנות ובעצמאותה וגורמת , לדעתם , לכך שפסיקותיה חדשניות ומ ? לות . הציבור הדתי-לאומי איננו רואה במיסוד הממלכתי של הרבנות חיסרון אלא אידיאל , אך למרות זאת , גם בקרב ציבור זה מעמדה של הרבנות הראשית איננו מבוסס דיו . כך , למשל , חלקים בציבור הדתי-לאומי מבקשים לצמצם את סמכותה של הרבנות הראשית לתחום ההלכתי המובהק , ואינם מקבלים את עמדותיה בשאלות ציבוריות שונות , כמו גיוס בנות לצבא . החוקר מנחם פרידמן סבור , כי מוסד הרבנות הראשית היה נתון במשבר מרגע היווסדו , שכן מדובר במשבר מהותי הנובע מסתירה שאינה ניתנת לפתרון . הסתירה היא בין הדרך שבה הרבנות רואה את עצמה ואת תפקידה כמנהיגה דתית רוחנית ליישוב היהודי כולו , חילונים ודתיים כאחד , לבין העובדה שהרבנות הראשית , בתור גוף המייצג את ההלכה האורתודוקסית , לא יכולה להעניק לגיטימציה לערכים ולאורח החיים החילוניים . כגורם נוסף לחולשת מעמדה מציין פרידמן את העובדה , ש " הרבנות-הראשית כמוסד וחברי מועצת הרבנות-הראשית כפרטים , לא הצליחו לקנות לעצמם מעמד של בעלי סמכות הלכתית-דתית בקרב אנשי הישיבות הגדולות . " הביטוי לחולשת מעמדה הוא מה שפרידמן מכנה בשם " יראת ההוראה" - כלומר , הימנעות של הרבנות הראשית מהבעת עמדה בשאלות מרכזיות המעסיקות את הציבור הדתי . זאת , כתוצאה מהלחצים הצולבים שהרבנות הראשית נתונה בהם : מצד אחד מהציבור החילוני , ובמידה מסוימת אף מצד חלק מהציבור הדתי הליברלי , ומן הצד האחר מאותם גדולי תורה שחברי מועצת הרבנות הראשית עצמם מכירים בסמכותם . ** מעמדה הממלכתי של הרבנות הראשית הוסדר בחוק הרבנות הראשית לישראל , תש"ם . 1980- החוק הגדיר את תפקידיה של הרבנות הראשית , את הרכבה ואת דרכי בחירתה . הוא קצב את משך הכהונה של הרבנים הראשיים לתקופת כהונה של עשר שנים , וזאת בניגוד למסורת הרבנית לפיה אין מורידים רב מגדולתו . 1 הערעור על המסורת הרבנית , לפיה רבנים ממשיכים בכהונתם עד לפטירתם , התרחש כבר בשנת 1972 כאשר הרבנים הראשיים שכיהנו עד אז , הרב איסר יהודה אונטרמן והרב יצחק ניסים , לא נבחרו מחדש . במקומם נבחרו הרב שלמה גורן כרב האשכנזי והרב עובדיה יוסף כרב הספרדי . צעד זה ל ? וה במחלוקת חריפה ונתפס כדוגמה לבעייתיות שיש בזיקה של הרבנות למערכת הפוליטית . * להרחבה עיינו בספרו של מנחם פרידמן , חברה ודת , ירושלים , תשל"ח ** מנחם פרידמן , " הרבנות הראשית - דילמה ללא פתרון , " מדינה וממשל , אביב תשל"ב , 1972 כרך א , חוברת , 3 שקמונה ירושלים , שם , עמ' . 128-118
|
|