|
|
صفحة: 148
מעמדם של חוקי הכנסת ומערכת המשפט על-פי ההלכה העובדה , כי המשפט העברי איננו הבסיס לחוקי הכנסת ושמקור הסמכות של החוקים הוא חילוני , מעוררת את השאלה האם לחוקים חילוניים , שאינם מתבססים על ההלכה היהודית , יש תוקף מחייב מבחינה דתית . האם אנשים דתיים מחויבים לציית לחוקים אלה , לא רק כאזרחים שומרי חוק , אלא מתוך מחויבות דתית ( ראו " להיות אזרחים בישראל , " עמ' . ( 581-574 שאלה זו נידונה על-ידי רבנים שונים מאז קום המדינה ועד ימינו . הגישה האחת מקנה לחוקי המדינה תוקף של " משפט המלך" ( שמואל א ח , י"א-י"ז . ( לפי מושג זה , יש למלך סמכות לגייס צבא למלחמה , לגייס משאבים לצורך מלחמה , לגייס אנשים לצורכי המלוכה ולהטיל מסים ומכסים על העם . יש פוסקי הלכה המעניקים למלך מכוח כלל זה גם סמכויות חקיקה וענישה . הגישה האחרת מבססת את ההכרה בחוקי הכנסת כחוקים שיש להם תוקף דתי על הסמכות שההלכה מעניקה לציבור להתקין תקנות . סמכות זו , הידועה בשם " תקנות הקהל , " הייתה קיימת בכל קהילות ישראל , הן בתחום האזרחי והן בתחום הפלילי , אך לא בתחום של איסור והיתר - כלומר , לא בתחום הדתי , שנותר נחלתם של פוסקי ההלכה בלבד . לתקנות הקהל היה תוקף הלכתי , שחייב את כל בני הקהילה ונקבעו אמצעי אכיפה וענישה למי שעבר עליהן . הבעיה ביישומה של גישה זו על חוקי הכנסת היא , שלדעת חלק מהפוסקים , התנאי להיותן של תקנות הקהל מחייבות מבחינה דתית הוא שהן תקבלנה אישור של " אדם חשוב" - כלומר , של סמכות תורנית הלכתית מוכרת . התנאי הזה לא קיים בחוקי הכנסת , שכן הם מתקבלים ברוב דעות ולא רק על-ידי אנשים שומרי מצוות , אלא גם על-ידי חברי כנסת חילונים וחברי כנסת לא יהודים . על אף ההסתייגות הזו , יש רבנים המבססים את תוקפם הדתי של חוקי הכנסת על כך שהם המשך למושג " תקנות הקהל . " אבל יש פוסקים הסבורים , כי לחוקי הכנסת יש תוקף דתי מחייב לא מכוח " משפט המלך , " או מכוח " תקנות קהל , " אלא על-פי הכלל ההלכתי " דינא דמלכותא דינא . " פירושו של הכלל הזה הוא שדין המלכות מחייב את היהודים הגרים בתחומה , גם מבחינת ההלכה . כלל הלכתי זה , המיוחס לאמורא הבבלי שמואל , היה נהוג לאורך ההיסטוריה היהודית בכל ארצות הגלות , אך הוא חל רק על חוקים שלא היו בלתי מוסריים בעליל ושחייבו את כל התושבים ללא אפליה . הסתייגות נוספת הייתה שלא מדובר בחוק הבא לבטל מצווה ממצוות התורה . השאלה שבה מתלבטים פוסקי ההלכה היא האם נכון להחיל את הכלל " דינא דמלכותא דינא" גם על מדינה יהודית , שבה על פי תפיסתם צריכה מלכתחילה להיות חפיפה בין דין המלכות לדין תורה . הפוסקים הסבורים כי הכלל לא חל על חוקי מדינת ישראל , מבססים את דעתם על הגישה התולה את חובת הציות למלכות בעובדה שהמלך הוא הבעלים על האדמה , ולכן , הפרת החוקים בידי היהודים עלולה להביא לגירושם . לעומת זאת , ארץ ישראל שייכת , לעם כולו , ולא המלך הוא הבעלים עליה . לכן , הם סבורים כי אין להחיל את הכלל של " דינא דמלכותא דינא" על חוקי הכנסת , והציות להם הוא חובה אזרחית ולא מצווה דתית . גישות אחרות אינן מבחינות בין מלך גוי למלך יהודי , או בין ארץ ישראל לארצות אחרות , והן רואות בחוקים שהשלטון קובע את הדרך שבה הוא מגן על המדינה ועל 1 גישה זו מיוחסת לר"ן , הרב נסים גירונדי , שחי במאה ה14- בספרד .
|
|