|
|
صفحة: 81
אולם זהירות יתירה יש לנהוג כלפי המושג " מדינת ישראל" שלא ייתפס כבא במקומה של התורה ... כמה שמגדיר את עצם זהותנו וייעודנו . וכמו כן : שלא ייתפסו המדינה וראשיה כאפוטרופסים על נפש העם , או אפילו כמוסמכים , בלעדית , לייצג את עם ישראל ולדבר בשמו . ביומרות האלו טמונה סכנה עמוקה של שינוי עצם הצורה של כלל ישראל ושל פגיעה במרכזיותה של התורה ... הדברים הללו אמורים אפילו אם תהיה מדינת ישראל כולה דתית ; על אחת כמה וכמה כאשר מקימיה ומנהליה העיקריים פעלו ופועלים במגמה מפורשת וגלויה לבנות את עם ישראל מחדש בדמותם החילונית והכפרנית - ומה רב חילול השם ! ההסתייגות מדמותה של המדינה מהווה הסבר לכך שהרוב הגדול של החרדים אינם חוגגים את יום העצמאות ואינם מוסיפים בבתי הכנסת את התפילות שחיברה הרבנות הראשית - כמו התפילה לשלום המדינה , או לשלום חיילי צה"ל . יש הרואים בהסתייגות זו גם את אחת הסיבות לכך שרוב הצעירים החרדים בגיל גיוס לא מתגייסים לצבא ( על הגיוס לצבא , ראו פרק , 14 עמ' . ( 219-200 עם זאת , העמדות החרדיות כלפי הציונות והמדינה היו תמיד הרבה יותר מגוונות ומורכבות ממה שנהוג לחשוב . למרות ההסתייגות האידיאולוגית מדמותה החילונית , רוב הציבור החרדי מצביע בבחירות לכנסת ונציגיו מכהנים כחברי כנסת , כראשי ועדות , ויש גם חרדים המכהנים כשרים . אמנם לא מדובר בהזדהות או בייחוס ערך דתי למדינה , אבל בפועל קיימת השתלבות הולכת וגוברת במוסדותיה , ומעורבות בחיים החברתיים והפוליטיים . רק מיעוט מכלל החברה החרדית המזוהה עם העדה החרדית שולל לחלוטין כל זיקה למוסדות המדינה . המשתייכים לעדה החרדית אינם בוחרים לכנסת ואינם מקבלים תקציבים ממוסדות המדינה , אבל גם הם נאלצים לא אחת להתפשר ברמה המעשית : למשל , לקבל תעודת זהות מטעם " המדינה הציונית , " ול ? רק לצורך אשפוז רפואי או קבלת שירותים בנקאיים . כרזות נגד השתתפות בבחירות בשכונת מאה שערים בירושלים מצביע חרדי בקלפי בבני ברק
|
|