|
|
صفحة: 57
על אף שחילוניים רבים רואים במורשת התרבותית הדתית מרכיב משמעותי בזהותם היהודית , בפועל קיים ניתוק מהמקורות היהודיים וההיכרות עמם אינה נחלת הכלל . את המצב הזה תיאר פרופ' יוסף דן בעת שקיבל את פרס ישראל על מחקריו במחשבת ישראל : ... " כיום , המקום היחיד בתבל שבו מוטלות בספק הלגיטימיות , הדינמיות והרלוונטיות של מדעי היהדות , הוא בציבור החילוני במדינת ישראל , שאני משתייך אליו . בשעה שהתחלתי את לימודי בתחום זה היו רוב מורי ורוב חברי לספסל הלימודים חילונים באופן מובהק , שלא מצאו קושי בשילוב התרבות היהודית בתרבות המערבית , וראו עצמם בני-בית בשתיהן . לא כך הם פני הדברים כיום ... יותר ספרים במדעי היהדות נדפסים בחו"ל ובלשונות זרות מאשר בארץ ובעברית . מספרי הסטודנטים ומספר החוקרים יורדים בארץ ועולים בחו"ל . הנתק בין הרוב החילוני בארץ לבין כל מה שקשור - ול ? במקצת ובעקיפין - למורשת ישראל הולך ומעמיק * " . הירידה במעמדם של לימודי היהדות במערכת החינוך הממלכתית הביאה בשנת 1991 להקמת ועדת שנהר . הנחת היסוד הייתה , כי ההיכרות עם תולדות עם ישראל ותרבותו היא יסוד חיוני בבניית זהותו ועולמו הרוחני והערכי של הלומד הישראלי . ועדת שנהר הוועדה , בראשות פרופ' עליזה שנהר , רקטור אוניברסיטת חיפה , מונתה בשנת 1991 על-ידי שר החינוך דאז זבולון המר , במטרה לבדוק את מצב לימודי היהדות בחינוך הממלכתי . במושג " לימודי יהדות" נכללו מקצועות לימוד כמו לשון וספרות עברית , היסטוריה של עם ישראל , תנ"ך , תורה שבעל-פה , מחשבת ישראל , ארכיאולוגיה ומקצועות אחרים שיש בהם התייחסות לתולדות העם והארץ . בדו"ח הוועדה , שהוגש בשנת , 1994 הביעו חברי הוועדה דאגה רבה ביחס לירידה הנמשכת במעמדם של לימודי היהדות בכל רמות החינוך , מבית הספר היסודי ועד מכללות להכשרת מורים ואוניברסיטאות . הירידה התבטאה הן במספר השעות המוקדשות להוראתם , הן במספר התלמידים הבוחרים להיבחן בהם בבחינת הבגרות נוסף על בחינות החובה , והן במספר הסטודנטים הבוחרים ללמוד ולהכשיר עצמם להוראה במקצועות אלה . לאור זאת , המליצה הוועדה על לימוד של מקצועות היהדות באופן שידגיש את אופיים כ " מקצועות הומניסטיים מנחילי תרבות וערכים המעניקים כלים לבניית השקפת עולם" ומתוך התמודדות עם משמעותם האקטואלית . תגובה אחרת להתרחקות ממקורות התרבות היהודית היא התופעה הידועה בשם " חזרה לארון הספרים היהודי . " הכוונה במושג הזה היא ללימוד של מקורות ותכנים יהודיים על-ידי אנשים שאינם מגדירים את עצמם דתיים ואינם מייחסים לטקסט תוקף דתי . יחסם של הלומדים אל הטקסט הוא כאל מקור תרבותי היסטורי , והם אינם חשים מחויבות לפרשנות הדתית המקובלת . עם זאת , יש התובעים לא להסתפק רק בעצם הבקיאות במקורות היהודיים , אלא להפוך את הלימוד האינטלקטואלי ללימוד שיש לו משמעות אישית , ושהוא גם יוצק תוכן חדש לזהותם היהודית . אומנם , אין מדובר בתופעה המונית , אבל מאז שנות ה90- של המאה ה20- יש התעוררות מורגשת בנושא . יש המתכנסים מדי פעם ללימוד משותף , למשל המשתתפים ? 1 בקבוצת " שחרית , " ויש גם הלומדים לימוד מסודר בבתי מדרש , כמו " עלמא" ? או " אלול , " המיועדים לציבור החילוני , אם כי גם אנשים דתיים לומדים בהם . 1 שחרית היא קבוצה שקמה בעקבות רצח רבין וחברים בה רבנים , אנשי רוח ואישי ציבור . ? עלמא הוא מרכז ללימודים מתקדמים , העוסק בחקר התרבות העברית וביחסי הגומלין של תרבות זו עם תרבויות אחרות . ? אלול הוא בית מדרש משותף לדתיים וחילונים , השואפים להתחדשות בלימודי היהדות כדי ליצור הבנה משותפת . * יוסף דן , "החרדיות המשתררת : תוצר של ישראל החילונית , " אלפיים , 15 עם עובד , תל-אביב , תשנ"ח , עמ' , 252 -234 שם , עמ' . 237
|
|