|
|
صفحة: 46
נימוק נוסף היה שמבחינה חוקית , עריכת טקס דתי בכותל המערבי , שלא על-פי מנהג המקום - אסורה ( על-פי תקנה 2 א שנוספה לתקנות השמירה על המקומות הקדושים - תשמ"א . ( 1981 הנשים עתרו לבג"צ , בטענה שהתקנה החדשה לוקה בהפליה פסולה , בשיקולים זרים ובחריגה מסמכות , אולם עתירתן נדחתה ברוב דעות . השופטים נחלקו בשאלה עד כמה יש להגביל את חופש הדת שלהן בשם האינטרס של הסדר הציבורי . המשנה לנשיא בית-המשפט העליון , השופט מנחם אלון , סבר שנושא העתירות רגיש מאוד , שכן עתירתן נוגדת את עולמה של ההלכה ופסיקתה מדורי דורות . " מדובר בנושא שתופס מקום מרכזי ביותר בעולמה של הלכה ובדת ישראל ... בית הכנסת במסורת ישראל הוא " מקדש מעט ... " וכל שינוי בדינים ובמנהגים הנהוגים בו זכה להתייחסות מיוחדת בעולמה של הלכה . בכך מצוי השוני המהותי שבין נושא סוגייתנו לבין הנכונות והפתיחות לשינויים בעולמה של הלכה במעמד של האישה בעניין לימוד ולתלמוד תורה ... הדעת נותנת כי השינוי המהותי שחל במעמדה של האישה ומקומה במאה הנוכחית , שגם נשים שומרות תורה ומצוות הן שותפות מלאות בו , ייתן אותותיו במשך הזמן , כדי להביא לפתרון הולם גם בנושא סבוך ורגיש זה של קיומן של קבוצות תפילה ... אך לא מקום התפילה שליד הכותל המערבי הוא המקום ל'מלחמת' מעשים ודעות בסוגיה זו " . ( עמ' ( 329 לדעת השופט אלון , העתירה מעוררת התנגשות לא רק " בין חופש הפולחן של העותרות מזה לבין האינטרס שבשמירה על הסדר הציבורי מזה ; התנגשות אפשרית נוספת קיימת בין חופש הפולחן של העותרות מזה לבין חופש הפולחן של המתפללות והמתפללים האחרים מזה . הכלל המשפטי אשר צריך לחול בעניין ההתנגשות האחרונה - כאשר עולה היא במקומות הקדושים - הוא כלל המבקש למצוא את המכנה הרחב ביותר המשותף לכל המתפללים . במקומות הקדושים אין מנוס - במקרה של התנגשות בין חופש הפולחן של המתפללים השונים לבין עצמם - מלנסות ולמצוא את המכנה המשותף לכל המתפללים , אף אם כתוצאה מכך עשוי חופש הפולחן של האחד לבוא במקצת על חשבון חופש הפולחן של האחר " . ( עמ' ( 343-342 עם זאת , הדגיש השופט אלון , כי " מובן ואין צריך לומר כי העותרות זכאיות להתפלל בדרכן שלהן בקהילותיהן ובבתי הכנסת שלהן , ואיש לא ימנע זאת מהן . חופש הפולחן של העותרות קיים הוא ועומד . אך - בשל ייחודו של הכותל המערבי והרגישות הרבה במקום המקודש ביותר לבני כל העם היהודי , יש לקיים את התפילה במקום יחיד ומיוחד זה , לפי המכנה המשותף המאפשר תפילתו של כל יהודי באשר הוא ; והוא - מנהג המקום הקיים בו מדורי דורות " ... ( עמ' ( 350 לדחיית העתירה הצטרף גם נשיא בית-המשפט העליון , השופט מאיר שמגר , אך הוא היה סבור כי המכנה המשותף משמעו " הסתפקות בעיקרי ההסדרים המבטיחים חופש גישה וחופש תפילה לכל אחד , ללא כפיית אורח התנהגות ייחודי על מי שאינו רוצה בכך וללא פגיעה ברגשות המאמינים . אין משמעו [ של המכנה המשותף ] כפיית הגישה המחמירה ביותר " . ( עמ' ( 355
|
|