|
|
صفحة: 40
במסגרת חזון מדינת התורה , ניסו הוגים דתיים להתאים בין עקרונות המשטר הדמוקרטי לבין עקרונות ההלכה היהודית . אחת השאלות שפוסקי ההלכה דנו בהן בהרחבה הייתה השאלה באיזו מידה העיקרון הדמוקרטי של שוויון ביחס למיעוטים לא יהודיים וביחס לנשים תואם את עמדת ההלכה היהודית בנושא . אומנם , בפועל לא העקרונות ההלכתיים הם הגורמים שעל-פיהם נקבע מעמדן של הנשים ומעמדם של המיעוטים במדינת ישראל , אבל הדיון ההלכתי בשאלה מהווה דוגמה מוחשית למתח בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית . לדוגמה , עקרון השוויון מחייב לאפשר לכל אדם להתמנות לכל משרה ציבורית , אולם מבחינת ההלכה יש בעיה למנות אנשים שאינם יהודים לתפקיד המקנה להם מעמד של " שררה" - כלומר , עמדת כוח . הרב הרצוג הציע לפתור את הבעיה על-ידי כך שהגדיר את המונח " שררה" כמונח המתייחס לתקופת כהונה בלתי מוגבלת ולכהונה שאיננה פרי בחירה . זאת , בניגוד לתפקיד ציבורי במדינת ישראל שאינו עובר בירושה , נתון לבחירה והוא לזמן קצוב . מכאן הסיק הרב הרצוג , שאין כל מניעה הלכתית למנות לא יהודים וכן נשים למשרות ציבוריות . לנגד עיניו עמד שיקול הלכתי נוסף בעד מינוי של לא יהודים לתפקיד ציבורי , והוא החשש מפגיעה במעמדה של מדינת ישראל בעולם , אם לא תעניק שוויון מלא למיעוטים . פתרון אחר , שיאפשר את מינוים של אזרחים שאינם יהודים למשרות ציבוריות , הציע הרב שאול ישראלי . הרב ישראלי הגדיר את המדינה כצורה של שותפות , שבה נבחרי הציבור הם נציגיהם של השותפים , והם נבחרו לפעול בשמם ולטובתם . כשם שאין איסור ליצור שותפות עסקית עם אנשים שאינם יהודים ולמנותם חברים בדירקטוריון של חברה כלכלית , אין איסור למנות לא יהודים למשרות ציבוריות , שכן המדינה היא סוג של חברה גדולה שהחברים בה הם בעלי אינטרסים משותפים . בעייתי בייחוד הוא מינוי של לא יהודי למ ? רת שופט , שכן ההלכה היהודית אוסרת להתדיין בפני " ערכאות של גויים" ( על מערכת המשפט במדינת ישראל , ראו עמ' . ( 150-149 הפתרון שהציע הרב הרצוג היה , שהמדינה לא תמנה כלל שופטים , אלא תציע רשימת מועמדים לדיינות , והציבור הוא שיבחר בהם . הצעה אחרת , שהציע הרב שלמה גורן הייתה להפריד בין שיפוט דתי לשיפוט אזרחי . בבתי הדין התורניים יחולו חוקי התורה ובבתי-הדין האזרחיים תונהג חקיקה אזרחית מותאמת לחוק הבינלאומי . במשפטים בין יהודים לבין עצמם תינתן עדיפות לבתי הדין התורניים , ואילו במשפטים בין לא יהודים לבין עצמם , ובין לא יהודים לבין יהודים , תינתן עדיפות לבתי-הדין האזרחיים . גם סוגיית מינוין של נשים למשרות ציבוריות נידונה על-ידי פוסקי ההלכה . העמדה הדתית המקובלת רואה באישה מי ש"כל כבודה בת מלך פנימה . " ביטוי זה משמעותו , כי אישיותה של האישה תבוא לידי ביטוי מרבי בביתה ולא בתפקידים ציבוריים . בהתאם לגישה זו , היו פוסקים , כמו הרב אברהם יצחק הכהן קוק , ששללו את מינויה של אישה לכל תפקיד שיש בו " שררה , " ויש אף ששללו את זכותה להשתתף בבחירות , לא רק כנבחרת אלא גם כבוחרת . פוסקים אחרים , כמו הרב יחיאל וינברג , סברו כי אומנם אין כל איסור הלכתי על נשים להיבחר למשרות ציבוריות , אך ראוי למנוע זאת ככל האפשר . ככל שהלכה וגברה מעורבות הנשים בחיים הציבוריים במדינת ישראל , כן התחזקה בקרב חלק מהפוסקים ההכרה , כי למרות החשש שהשתתפות האישה בחיים הציבוריים תפגע בתפקידיה המסורתיים , לא ניתן למנוע ממנה זכות זאת . עצם הדיון ההלכתי בסוגיות אלה נתפס בעיני חוגים ליברליים כסותר את הנחת היסוד של כל משטר דמוקרטי - האיסור העקרוני להפלות מטעמי דת , לאום , או מין . שאול ישראלי ( 1995-1909 ) היה רבו של המושב כפר הרא"ה ולאחר מכן חבר בית הדין הגדול לערעורים בירושלים . היה מראשי ישיבת " מרכז הרב" וחיבר ספרים בהלכות ארץ-ישראל ובענייני מדינה . חתן פרס ישראל למדעי היהדות לשנת . 1992 חשוב לציין , כי הדיון ההלכתי בסוגיית זכות הבחירה לנשים התקיים בשנים שבהן סוגיה זו הייתה במוקד מאבקן של נשים גם במדינות דמוקרטיות מערביות , כמו ארצות-הברית ואנגליה . אפילו במדינה כמו צרפת , שחרתה על דגלה כבר בשנת 1789 את ערך השוויון , זכו נשים לבחור רק החל משנת , 1944 ובשוויץ רק החל מ . 1971- על אף שבארצות האחרות לא נבע היעדר השוויון מטעמים דתיים , ראוי לדון בסוגיה זו על רקע עובדות היסטוריות אלה . יחיאל וינברג , ( 1966-1885 ) היה ראש בית המדרש לרבנים בברלין ונודע כפוסק הלכה . בתקופת השואה היה אחת הדמויות הרבניות המנהיגות בגטו ורשה ולאחר המלחמה עבר לשוויץ שם כתב את ספרו ההלכתי " שרידי אש . "
|
|