|
|
صفحة: 4
הספור שלפני הספורים לפני שנים רבות ( בשנת 904 ו ) הגיעה לארץ מקוקז הרחוקה קבוצה של"יהודים הרריים " שהיו עובדי אדמה חרוצים , סוחרים מצליחים , ולוחמים אמיצים , " יהודים הרריים " אלה , שבאו לחיות בארץ ישראל , השתתפו בהקמה של מדינת ישראל ובהגנה עליה . בין העולים האלה היתה גם נערה יתומה , שהגיעה לארץ עם דודיה . שערותיה השחרות כפחם היו אסופות בצמה עבה וארכה , ועיניה הגדולות והחומות לא חדלו מלחפש ולשאל . הנערה הזאת היתה סבתא שלי , שרה . לימים התחתנה סבתא שרה ( קרצ'וצ פרג'וב ) עם אלכסנדר ( אולכוס אירהמוב ) , שהגיע גם הוא באותה עליה מקוקז . הם גרו בפתח תקוה והולידו את חסידה ( חסידו אברהמוב ) - היא אמא שלי . את סבא אלכסנדר לא הכרתי ; הוא מת איש צעיר , כשאמא שלי עוד היתה ילדה קטנה , הרבה אהבה , טעמים וריחות הביאה אתה סבתא שרה מארץ קוקז הרחוקה . הרבה ספורים נפלאים - עצובים ומשעשעים - הגיעו אתה משם , את המאכלים הטעימים ( צ'ודו , עוש , כורזה וטוטואי ) הכינה סבתא בימים . את הספורים היפים היא ספרה בלילות , כשכוס תה חם בידיה , ואנחנו ארבעת נכדיה יושבים סביבה , מקשיבים בצמאון לספוריה ומנסים לחזר על המלים בג'והורי ( השפה המיחדת של יהודי קוקז ) , שהיא שוזרת בדבריה . בתה היחידה , היא אמא שלי , חסידה , המשיכה את דרכה של סבתא . גם היא הכינה לנכדיה ( ואחר כך גם לניניה ) מאכלים עם טעם קוקז , וגם היא ספרה
|
|