|
|
صفحة: 167
פרק א י הודה לק ראת מרד המתח בי הודה גובר יהודים ונוכרים מתגוררים בארץ ישראל שלטונו של אגריפס ממשפחת החשמונאים כמלך בחסות רומא הסתיים עם מותו בשנת 44 לספירה ( על שלטונו של אגריפס ראו בעמודים . ( 141-140 יהודה חזרה למעמדה הקודם כפרובינקיה רומית ושוב שלטו בה נציבים שנשלחו מרומא . בארץ התגוררו שתי אוכלוסיות שהיו עוינות זו לזו : יהודים ונוכרים ( כך כונתה בפי היהודים האוכלוסייה הלא יהודית , ( תושביהן של הערים ההלניסטיות . שנים רבות היו שתי הקבוצות האלה מסוכסכות זו עם זו , במיוחד בערים שבהן הן חיו זו לצד זו כמו בקיסריה . בימי בית חשמונאי אולצו נוכרים רבים בערים הלניסטיות לעזוב את עירם . אולם מאז הכיבוש הרומי התחזקו הערים ההלניסטיות בהדרגה . כבר בהסדרים של פומפיוס הופסק שלטון היהודים בערים האלה , ולנוכרים הוחזרו זכויותיהם . הורדוס שיפץ ושיקם את הערים האלה והעדיף לא פעם את האוכלוסייה הנוכרית מן היהודית . כל הנציבים שהגיעו ליהודה בתקופה זו היו ממוצא יווני או סורי ולא ממוצא רומי . הם היו קרובים במוצאם ובתרבותם לנוכרים , ולכן אהדו אותם . משום כך ראו בהם היהודים אויבים . הרומאים תומכים בנוכרים בסכסוך בקיסריה בקיסריה שרר מתח רב בין שתי האוכלוסיות , וכל צד חשב שמגיעות לו זכויות מיוחדות בעיר . מבחינתם של היהודים קיסריה הייתה עיר שלהם , משום שמלך יהודי הקים אותה . ואילו הנוכרים טענו שאילו היה הורדוס מעוניין לבנות את העיר למען היהודים , הוא לא היה מקים בתוכה פסלים ומקדשים לאלילים . הוויכוחים בין הצדדים גברו והפכו לסכסוכים אלימים בשוק המקומי . הצבא תמך בנוכרים , משום שרוב חייליו היו גם הם נוכרים . מקום מושבו של הנציב היה בקיסריה . באחת הפעמים הוא התערב בסכסוך וציווה על המתקוטטים לעזוב את השוק . היהודים לא נשמעו להוראתו , ופרץ סכסוך ביניהם לבין השלטונות . הנציב שלח את חייליו _, והם הרגו חלק מהיהודים שהיו במקום ושדדו את רכושם . המתח בין היהודים לנוכרים בקיסריה העמיק את התנגדותם של היהודים לשלטון הרומי . בדרך כלל נהג השלטון ברומא לתמוך באוכלוסייה הנוכרית . מנורת שמן _הלניססית
|
|