|
|
صفحة: 166
המרד הגדול של הי הודים ברומאים בשנת 44 לספירה חזרה יהודה להיות פרובינקיה רומית . הנציבים שהגיעו ליהודה תמכו באוכלוסייה הנוכרית שישבה בארץ , ולכן ראו בהם היהודים אויבים . בערים שבהן חיו יהודים ונוכרים אלה לצד אלה שרר מתח , ובעיר קיסריה היה עימות של ממש . הנציב התערב בסכסוך ושלח את חייליו לעיר . הם הרגו חלק מהיהודים . גם הקיסר הרומי התערב בסכסוך , והיחסים בין היהודים לשלטונות הוחרפו . יחסם העוין של היהודים כלפי הרומאים גבר גם משום שמצבם הכלכלי הידרדר לאחר שנאלצו לשלם מסים רבים יותר לשלטונות . בעיית היחס לרומא פילגה את העם . היו יהודים שתמכו במרד גלוי ברומא - הסילןריים . הם לא יכלו להשלים עם השלטון הזר בארץ ישראל . אך היו גם רבים שהתנגדו לפעילות אלימה נגד השלטונות וחשבו שיש לחפש דרכים אחרות לפתור את הבעיות ואת המתחים . הם כונו "מתונים . " ראשי המתונים טענו שמלחמה ברומא תגרום לאסון של ממש . אבל האירועים בקיסריה הביאו בסופו של דבר להתקוממות של היהודים נגד הרומאים . סכסוכים דומים פרצו גם בערים מעורבות אחרות . בירושלים החליטה קבוצה של כוהנים להפסיק את הקרבת הקורבן לקיסר . זה היה הסימן לפרוץ המרד . התומכים במרד השתלטו על חלקים של ירושלים והתקיפו חיילים רומיים בעיר . לאחר כמה הצלחות החליטו המתונים להתאחד עם המורדים ולהצטרף ללחימה . בירושלים התכנסה אספת עם ונבחרה הנהגה למרד . ההנהגה התחילה להתארגן לקראת המשך המערכה . צבא הרומאים הגיע מצפון והחל לכבוש את הגליל . ממשלת המרד מינתה את יוסף בן מתתיהו למפקד הגליל . הוא ארגן את הגנת האזור וביסס אותה על ביצור הערים . כניעתה של העיר ציפורי פתחה לפני הרומאים את הכניסה לגליל ואפשרה את כיבושו . אספסיינוס , המפקד הרומי , כבש את ערי הגליל , ויוסף בן מתתיהו נכנע ביודפת ונלקח בשבי . לאחר שהגליל נכנע עברו רבים מהמורדים לירושלים והצטרפו אל המורדים שם כדי להמשיך ולהילחם ברומאים . המורדים בעיר לא פעלו במשותף , ובמקום להתכונן להתקפת הרומאים , הם עסקו במאבקים בינם לבין עצמם . רק כאשר הטיל טיטוס , בנו של אספסיינוס , מצור על ירושלים התאחדו המורדים והתארגנו להגן העיר . מצבם של היהודים בירושלים הלך והחמיר , והרומאים שרפו את שערי העיר ופרצו לבית המקדש . ב9- באב , בשנת 70 לספירה , חרב בית המקדש . לאחר החורבן ציווה טיטוס להרוס את העיר לגמרי . הקרב האחרון של המרד הגדול התקיים במצדה שבמדבר יהודה . במצדה התבצרו כאלף סיקריים ובראשם אלעזר בן יאיר . לאחר מצור ממושך הבינו המבוצרים שאין להם סיכוי לנצח את הרומאים והחליטו להתאבד ולא להיכנע . המרד גבה מחיר כבד מאוד . רבים נהרגו , אחרים נמכרו לעבדות , בית המקדש חרב וירושלים הפסיקה להיות מרכז דתי . למרות תחושת הייאוש היו שרצו להמשיך לחיות וליצור בארץ ישראל . הם רצו ליצור תחליף לבית המקדש ולעבודה שהתקיימה בו . רבן יוחנן בן זכאי , מראשי בית הדין הגדול בירושלים , הקים מרכז דתי חדש ליהודים ביבנה . שם הוא ניסח תקנות חדשות שנועדו לפתור בעיות שצצו בעקבות החורבן . רבן גמליאל , ממשיך דרכו של רבן יוחנן בן זכאי , חיזק את מעמדה של יבנה כמרכז והתמנה לנשיא בית הדין . הוא קבע סדרים חדשים , למשל : הוא הפך את התפילה בציבור לחלק המרכזי של החיים הדתיים וגם קבע נוסח אחיד לתפילה .
|
|