|
|
صفحة: 301
תעודה תחושותיו של יצחק צוקרמן ביום שחרור ורשה יצחק צוקרמן היה מראשי מחתרת אי"ל וממנהיגי המרד בגטו ורשה . [ ... ] ה17- בינואר , יום כניסת הכוחות הסובייטיים לווארשה , היה בשבילי מן הימים העצובים ביותר שידעתי . רציתי לבכות ודמעותיי לא היו דמעות שמחה ... הייתה זו הפעם הראשונה שרציתי לבכות , נראה לי שהייתה זו חולשה אנושית [ ... ] אך דווקא עתה , כשראיתי את ההמון המריע [ ... ] פתאום חתכה כמו בסכין הידיעה שאין עם יהודי . ההרגשה הזאת גאתה בי , בזמן שהטנקיסטים התנשקו עם הקהל והפרחים התעופפו באוויר ; הצהלה הזאת , נוכח היותנו בודדים , מיותמים , אחרונים - איזו שמחה יכולה הייתה להיות כאן ! הייתי רצוץ ושבור לגמרי . עד לאותו הזמן היה עליי להחזיק עצמי בחישוקים , ואילו עכשיו - מותר היה לי כבר לבכות , להיות חלש . פתאום שאלתי : מה אני ומה כוחי ? בסופו של דבר , גם למלחמתי שלי על החיים היה גבול . [ ... ] במשך כל הזמן הייתה תחושת שליחות שנתנה לנו כוח , אבל עתה - זה נגמר כביכול . אנשים שאלו : לשם מה להמשיך !? ( י' צוקרמן , שבע השנים ההן , , 1946-1939 עמ' ( 469-468 1 יצחק צוקרמן כותב : "רציתי לבכות - ודמעותיי לא היו דמעות שמחה " . כיצד מסביר צוקרמן את בכיו ? הניצולים מכּונים "שארית הּפ ְ לטה" הכינוי " שארית הּפלטה" מתייחס ליהודים שניצלו מן השואה , סירבו להמשיך לחיות בארצות שחיו בהן ודרשו להגר למדינות אחרות , ובמיוחד - ביקשו לעלות לארץ ישראל . הגרעין הראשון של שארית הּפ ְ לטה כלל כ50- אלף יהודים מאסירי מחנות הריכוז בגרמניה ובאוסטריה , שצבאות בעלות הברית שחררו בחודשים אפריל-מאי . 1945 חלק מן היהודים הובאו למחנות ריכוז אלו בגרמניה ובאוסטריה בחודשים האחרונים של המלחמה , בשלב הפינוי של מחנה ההשמדה אושוויץ ומחנות אחרים במזרח ומ"צעדות המוות" ( עמ' . ( 288 היו בהם מעטים מיהודי פולין וליטא ומן המדינות הכבושות במערב אירופה ורבים מיהודי הונגריה . שארית הּפ ְ לטה כללה גם יהודים ששרדו מן הלחימה בגטאות ובקֶרב הפרטיזנים , יהודים שיצאו ממקומות מסתור שהיו להם בעת המלחמה , ויהודים שאימצו זהות בדויה . גם פליטים יהודים שפונו מאזורי החזית ברומניה נכללו בשארית הפלטה . בקֶרב הניצולים היו גם ילדים יהודים שנמסרו על ידי הוריהם לשמירה במנזרים ובכנסיות ואפילו אצל אזרחים . חלק מן הילדים אותרו על ידי ארגונים יהודיים , על ידי בני משפחותיהם ששרדו ועל ידי חיילי הבריגדה היהודית . ואולם רבים אחרים המשיכו לחיות כילדים מאומצים בבתי המשפחות שאימצו אותם או במנזרים . מצבה הפיזי והנפשי של שארית הּפ ְ לטה בעת השחרור היה ירוד ביותר . תשישות ובדידות אפיינו את הניצולים . לאחר שנים של התמודדות יומיומית עם המוות ליוותה אותם התחושה כי הם היהודים האחרונים שנותרו בעולם . הם נאלצו להתמודד עם אובדן יקיריהם - בני משפחה , אהובים , ידידים ומכרים . ההתמודדות עם האובדן העלתה אצל הניצולים תהיֹות מורכבות : מדוע דווקא הם ניצלו ? האם הישרדותם היא בעלת משמעות ? האם היא מקרית ? כיצד ינקמו בגרמנים ? האם יזכו לתמיכה ולהוקרה ולהזדהֹות עם סבלם במלחמה ? מה צופן להם העתיד ? תעודה " אמא , כבר מותר לבכות , " ? נתן אלתרמן ׁשאלה ילדה קטנה עם צאתה מן המחבוא . ( אבא קובנר ) שארית הּפלטה - ביטוי המבוסס על מקורות שונים בתנ"ך כמו לדוגמה : מלכים ב , יט : 30 " ויספה ּפליטת ּבית יהּודה הּנ ff אָרה ׁשֶרׁש למּטה וע ff ה פִרי למעלה " . ( נתן אלתרמן , כתבים בארבעה כרכים , כרך ב , הטור השביעי , עמ' ( 24-23
|
|