|
|
صفحة: 269
היסטוריונים מעלים כמה סיבות אפשריות לשתיקה הרשמית של האפיפיור פיוס ה12- והכנסייה : • האפיפיור פיוס ה12- רצה לשמור על כוחה , אחדותה ומעמדה של הכנסייה . מוסד האפיפיורות עצמו עמד מול איום הכיבוש הגרמני , והתנגדות הייתה עלולה לגרום למחלוקת ולפילוג בכנסייה . משום כך העדיף האפיפיור , בעיקר משיקולים פוליטיים , לנקוט אמצעים דיפלומטיים ולא להוקיע בפומבי את פעולות הנאצים . • האפיפיור התנגד לקומוניזם , שעל פי טענותיהם של חוגים שונים זוהה עם היהודים , וחשש ממנו . יש האומרים כי האפיפיור חשש מהקומוניזם אף יותר משחשש מהנאציזם . • עוד בטרם התמנה לתפקיד האפיפיור , שירת פיוס ה12- שנים רבות כנציג הוותיקן בגרמניה . לפיכך הייתה לו זיקה עמוקה לגרמניה וחיבה לעם הגרמני . • יש חוקרים קתולים הטוענים כי האפיפיור רצה לסייע ליהודים , ודווקא בשל כך נמנע מלפרסם הצהרה פומבית , שהייתה עלולה לסכן אותם ולפגוע בהם . • האפיפיור רצה לשמור על תדמית ניטרלית כעושה שלום , תדמית שהייתה נפגעת אילו פעל לטובת אחד מהצדדים . • באנשי הכנסייה הקתולית הייתה טבועה אנטישמיות מסורתית רבת שנים . הם ראו את היהודים כנחותים מבחינה מוסרית וכמזיקים לנצרות . משום כך הייתה התגובה לגורל היהודים ברוב המקרים - אדישות ופסיביות . • אנשי הכנסייה חששו שאם יסייעו ליהודים באופן גלוי , ינקמו בהם הנאצים ויביאו אסון על הכנסייה כולה . הם חששו לפגוע באינטרסים שלהם על ידי הושטת עזרה לאחרים . • יש הטוענים כי אנשי הכנסייה לא הבינו את ממדי הזוועה . אך כנגד טענות אלו מביאים חוקרים שונים הוכחות המראות שהוותיקן היה בין הראשונים שקיבלו ידיעות על רצח היהודים . • בגרמניה עצמה - אנשי הכנסייה הקתולית לא התנגדו למשטר הנאצי מתוך הזדהות ונאמנות לאומנית עם ע ַ מם . מעטים מאנשי הכנסייה מסייעים ליהודים עם זאת , היו כמה מקרי הצלה של יהודים בידי אנשי הכנסייה . פעולות ההצלה היו בעיקרן פעולות מקומיות : בישופים ואנשי כנסייה שפעלו באופן אישי כבודדים , או מוסדות מקומיים כגון - מנזרים ומסדרי נזירות , בתי יתומים , פנימיות , בתי כמרים ואגודות למיניהן . הנטייה הייתה לסייע בעיקר ליהודים שהמירו את דתם , לבני תערובת ( שרק אחד מהוריהם היה יהודי ) וליהודים שנישאו לנוצרים . קיימת טענה שלפיה אחד מן המניעים של אנשי הכנסייה שהצילו יהודים היה הרצון להעביר יהודים , ובמיוחד ילדים , לדת הנוצרית . אבל רוב החוקרים מסכימים שההצלה נבעה בעיקר ממניע דתי - רגש נוצרי עמוק ורצון לפעול לפי צו החסד הנוצרי . הצלה וסיוע הוגשו ליהודים גם על ידי אנשי כנסייה בעלי השקפות אנטישמיות , שהתנגדו לדרכי הפעולה האכזריות של הנאצים . דרכי הסיוע וההצלה היו בעיקר על ידי מתן מסתור ליהודים במוסדות הכנסייה . בדרך כלל הוסתרו ילדים ופליטים מהגטאות , אך לעתים הוסתרו גם מבוגרים ומשפחות שלמות . ליהודים שהוסתרו הונפקו מסמכי זיהוי מזויפים , וחלק מהילדים אף הוטבלו לנצרות . בישופים אחדים פרסמו " איגרות רועים" - ד ָ רֹות שנישאו מעל דוכן המטיפים והופצו בין הכנסיות , ובהן פנו למאמינים וקראו להם לסייע ליהודים . כך למשל , האיגרת שהפיץ הבישוף של העיר ט ּ ולּוז בצרפת נגד רדיפות היהודים עוררה הד עצום בצרפת - שהוביל למעשי הצלה . ובכל זאת , מספר מקרי ההצלה שעשו אנשי הכנסייה אינו גדול . ההיסטוריון הפולני ד ְ ר בְ ּו לי ּבְ יֹונקה טוען כי חלקם של הכמרים שעסקו בהצלה בפולין היה פחות מ . 10 % - לעומת זאת חוקרים קתולים טוענים שמספר המצילים היה גדול הרבה יותר , אך בהיעדר עדויות ומקורות קשה לעמוד על מספרם המדויק . אישה יהודייה , ד"ר גולדפין , בזהות בדויה של נזירה , פולין
|
|