|
|
صفحة: 261
לעומתם , חוקרים אחרים סבורים כי העניין מורכב יותר - שהרי היו מקרים רבים שבהם אנטישמים מוצהרים הסתירו יהודים , סייעו להם ותמכו בהם , ומצד שני - היו חברות רבות שבהן האנטישמיות לא הייתה כה עזה , ובכל זאת נרצחו בהן יהודים רבים . ב . מצוקה בשל המלחמה : תושבי המדינות הכבושות חיו בעצמם בתנאי מלחמה והיו טרודים קודם כול באספקת צורכי הקיום שלהם ושל קרוביהם . הם היו מרוכזים במאבקם שלהם : היה עליהם להתגבר על הזעזוע מן המפלה שנחלו בקרבות מול גרמניה ולהתמודד עם המצב החדש - החיים בצל הכיבוש הגרמני . הסבל והמצוקה שלהם - המחסור במזון , המאסרים ומות קרובים ומכרים - גרמו להם לראות במצבם של היהודים עניין שולי , ובדרך כלל גילו אדישות לגורלם . ליאֹו האמֹון , פעיל במחתרת הצרפתית , כתב ב : 1941- " דאגות השעה אינן מותירות אלא זמן מצומצם להקדיש למצוקותיהם של אחרים " . ג . חמדנות לרכוש היהודי : רבים באוכלוסייה רצו לקבל לידיהם חלק מהרכוש שהופקע מידי היהודים : עסקים , מפעלים , דירות ושאר רכוש יקר ערך שנגזל מן היהודים . ד . פחד מפני הגרמנים : אזרחים רבים בחרו לשתוק ונמנעו מלסייע ליהודים . התנהגותם נבעה מתוך פחד מהכובש הגרמני , ובמקרים מסוימים - מהמשטרה המקומית , ששיתפה עמו פעולה . האזרחים חרדו לגורלם אם יתנו יד להצלת יהודים . המעטים שבחרו להגיש עזרה ליהודים סיכנו את עצמם ואת משפחתם , משום שעל הסתרת יהודים היו צפויים לעונשים כבדים , לעתים אף לעונש מוות . ההנהגה הנאצית נלחמה באיכרים שנתנו מחסה ליהודים ועודדה את שיתוף הפעולה של הרשויות המקומיות בחיסול התופעה . ראשי הכפרים - בעיקר בפולין , אוקראינה וּב ְ ייל ֹ ורּוסיה - אולצו לדווח לרשויות הגרמניות על זהותו של כל אדם חדש שהגיע לכפר , ובכלל זה על ילדים ותינוקות . נוסף על כך הקימה המשטרה הגרמנית רשת של מלשינים , במטרה לקבל מידע על כל יהודי מסתתר . הגרמנים איימו בעונשים קולקטיביים , עונשים על כל תושבי כפר שבו יימצאו יהודים מוסתרים - כגון שֵרפת בתי הכפר - וכאמור , עונש מוות לאדם שנתן מחסה ליהודים . לעומת זאת הבטיחו הגרמנים טובות הנאה למי שהסגיר יהודים והעניקו לו מצרכים והטבות למיניהן . רבים מהמלשינים הפעילו סחטנות נגד היהודים המסתתרים , וגבו מהם תשלום תמורת שתיקתם . ה . זיהוי היהודים עם קומוניזם : היהודים נחשבו לבולשביקים והיו מזוהים עם הסובייטים . במקומות רבים שאליהם נכנסו הכוחות הסובייטיים , כגון באזורים המזרחיים בפולין ובליטא , האשימו התושבים המקומיים את היהודים בכך שקיבלו בשמחה תושבים מקומיים ממוצא גרמני בוזזים את רכוש המגורשים , שדלוביץ 1942 , '
|

|