|
|
صفحة: 234
תעודה נאום חיים רומקובסקי בזמן גירוש הילדים מגטו לודז 4 , ' בספטמבר 1942 [ ... ] על הגטו ירדה מכה קשה . דורשים ממנו את היקר לו ביותר - ילדים ואנשים זקנים . אני לא זכיתי לילד משלי , ולכן את שנותיי הטובות ביותר הקדשתי לילד . אני חייתי ונשמתי יחד עם הילד . לא שיערתי מעולם שידיי שלי ייאלצו להגיש את הקורבן למזבח . בימי ז ְקנ ִ ָ תי אני נאלץ להושיט את ידיי ולהתחנן : " אחיי ואחיותיי , תנו לי אותם ! - אבות ואמהות , תנו לי את ילדיכם " ... ( בכי תמרורים מזעזע בקרב הציבור הנאסף . ( [ ... ] אתמול במשך היום נתנו לי פקודה לשלוח מעל עשרים אלף יהודים מן הגטו , ואם לא - " נעשה זאת אנחנו" ( הכוונה לגרמנים . ( הועמדה השאלה : " האם היה עלינו לקבל את הדבר ולעשות זאת בעצמנו , או להשאיר זאת לאחרים " ? אך כיוון שלא היינו מודרכים על ידי המחשבה " כמה יאבדו" אלא " כמה ניתן להציל" הגענו אנחנו , כלומר אני והמקורבים ביותר אלי בעבודה , למסקנה , שיהיה הדבר קשה ככל שיהיה , אנו מוכרחים לקבל את ביצוע הגזרה לידינו . אני מוכרח לבצע את הניתוח הקשה השותת דם , אני מוכרח לקטוע איברים , בכדי להציל את הגוף ! אני מוכרח ליטול ילדים - ואם לא , עלולים להילקח חס ושלום , גם אחרים [ ... ] ( יללות איומות . ( לא איש נחמות אני היום . גם לא באתי להרגיע אתכם היום , אלא לחשוף את כל כאבכם וצערכם . באתי כמו גזלן , לקחת מכם את היקר ביותר ללבכם . ניסיתי בכל כוחותיי לבטל את רוע הגזרה . לאחר שלא ניתן לבטלה , ניסיתי למ ְ ַ תן את הגזרה . רק אתמול ציוויתי על רישום של ילדים בני תשע , רציתי לפחות להציל את השנתון האחד - בגיל מתשע עד עשר . אבל לא רצו לוותר לי . דבר אחד עלה בידי - להציל את הילדים שמעל גיל עשר . זו תהיה נחמתנו בצערנו הגדול . יש לנו בגטו חולי שחפת שימיהם , או אולי השבועות שלהם ספורים . אינני יודע , אפשר שזוהי תכנית שטנית , ואולי לא , אבל איני יכול להתאפק מלהביע אותה : " תנו לי את החולים הללו , ובמקומם אפשר יהיה להציל בריאים " . אני יודע כמה יקר לכל אחד החולה שבביתו , כל ׁשּכן אצל היהודים . אולם בשעת גזרה מוכרחים לשקול ולמדוד את מי יש להציל , מי יכול להינצל ואת מי מותר להציל . [ ... ] ( י' טרונק , "לאדזושער געטא , " תרגום בתוך : השואה בתיעוד , עורכים : י' ארד , י' גוטמן , א' מרגליות , עמ' ( 226 1 כיצד מנסה רומקובסקי לשכנע את תושבי הגטו בצדקת עמדתו ? " הפתרון הסופי" בהערכת המחקר ההיסטורי חקר " הפתרון הסופי" החל כבר בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם השנייה . שתי גישות מרכזיות מאפיינות את התייחסות ההיסטוריונים החוקרים לנושא : א . הגישה האינטנציֹונליסטית-התּכוונּותית : על פי גישה זו , " הפתרון הסופי" התפתח בתהליך מכּוו ָ ן מתוך מחשבה תחילה ומתוך ּכּוונה ָ מודעת . גישה זו מדגישה כי רעיון רצח היהודים התגבש בהשקפת העולם הגזענית של היטלר ב"מיין קמפף" ( עמ' ( 91 ובמצע המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית ( עמ' , ( 93 והוא חתר להגשימה מיד עם עלייתו לשלטון . צעדים , כמו החרם האנטייהודי ב1- באפריל 1933 ( עמ' , ( 157 חוקי נירנברג ב1935- ( עמ' ( 160 וליל הבדולח בלילה שבין 9 ל10- בנובמבר - 1938 היו אבני דרך במדיניות זו . מערכות התעמולה , קֵרמטֹוְריּום ( מׂשָרפה ) במחנה ההשמדה מיידאנק
|
|