|
|
صفحة: 206
ב . בבלגיה בעת הכיבוש חיו בבלגיה כ70- אלף יהודים - רובם מהגרים ופליטים ממזרח אירופה ומגרמניה . לאחר הכיבוש נערך גם כאן מפקד רישום נפרד של יהודים , והחלה מדיניות של נישול כלכלי . באפריל 1941 היה בעיר אנטוו ֶ ְ ּפן ֶ פוגרום ביהודים . הפוגרום גרם אבדות גם בנפש וגם ברכוש , ובעקבותיו גברו החששות והפחדים בקרב הקהילה היהודית . ג . בצרפת גם בצרפת התבצעה מדיניות של נישול היהודים ובידודם . בעת הכיבוש חיו בצרפת כ350- אלף יהודים ; חלקם חברי קהילה ותיקים , וחלקם יהודים שהיגרו לצרפת ממזרח אירופה בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה או פליטים שנמלטו ממדינותיהם עקב המדיניות האנטי יהודית של הנאצים ערב המלחמה . בשלב הראשון הפעילו שלטונות וישי ( עמ' ( 182 מדיניות אנטי יהודית כלפי היהודים המהגרים . ממשלת וישי פרסמה פקודות שלפיהן נאסר להעסיק זרים שלא נולדו בצרפת במוסדות ציבור וממשלה , נאסר על זרים לעסוק ברפואה וברוקחות , וניתנה הוראה למכור עסקים של יהודים או למנות לרכושם אפוטרופוסים צרפתים . החָרפ ָ ה במצב היהודים חלה באוקטובר , 1940 כאשר פורסם " תקנון היהודים , " ובו קבעה ממשלת וישי מיהו יהודי - בהתאם להגדרת חוקי נירנברג . כתוצאה מכך חלו החוקים האנטי יהודיים על כל היהודים בצרפת כולה . הפרדת היהודים מן האוכלוסייה הצרפתית התרחבה בהתמדה . הוטלו הגבלות על מקומות מגוריהם ועל עיסוקיהם . גוף מיוחד , " המשרד הכללי לענייני היהודים בצרפת , " פיקח על כל פעולותיהם של יהודי צרפת . החל בקיץ 1942 סולקו היהודים מן המשרדים הממשלתיים , נאסר עליהם לעסוק במקצועות חופשיים , והם נשלחו לעבודות כפייה במחנות עבודה . הפגיעה בחיי הדת במערב אירופה במהלך המלחמה הייתה פחות חמורה בהשוואה לפגיעה בחיי הדת במזרח אירופה ; הגבלות על התכנסות לתפילה וללימוד היו מועטות ומקריות , והיה אפשר לשמור על כמה ממנהגי הדת , דוגמת אפיית מצות לפסח ושחיטה כשרה . תעודה נער ונערה יהודים במערב אירופה מתעדים את התקופה א . מיומנה של אנה פרנק אנה פרנק ( 1945-1929 ) הייתה נערה יהודייה ממוצא גרמני , שהסתתרה עם משפחתה בדירת מסתור באמסטרדם בתקופה שבין 9 ביולי 1942 ל4- באוגוסט , 1944 ושם כתבה את יומנה . לאחר שהתגלה מקום המחבוא , בעקבות הלשנה , גורשה המשפחה לאושוויץ ואחר כך לברגן בלזן , שם חלתה אנה בטיפוס ומתה . היומן התגלה ופורסם לראשונה ב . 1947- מאז נדפס ברבבות עותקים ובשפות רבות . יום ג 11 באפריל 1944 קיטי יקרה , [ ... ] מי גזר עלינו כל אלה ? מי העמיד את היהודים מחוץ למחנה כל העמים ? מי המיט עלינו את כל הסבל הזה ? אלוהים הוא אשר עשה אותנו כך , ואלוהים הוא אשר ירימנו מן התהום ויגאלנו . אם נישא בכל הסבל הזה ובכל זאת עוד יהיו יהודים בעולם , יבוא יום והיהודים לא יהיו עוד נידונים ל ִ כ ְ ליה ָ אלא מופת לעולם . מי יודע , אולי תהיה זאת אמונתנו אשר ת ֹ ֶרה את הטוב לעולם ולכל העמים , ולשם כך , ולשם כך בלבד עלינו לסבול . לעולם לא נוכל להיות הולנדים בלבד , או אנגלים בלבד , או בני עם אחר בלבד ; תמיד נהיה מלבד זאת גם יהודים , ורוצים אנו להיות גם יהודים . [ ... ] יום ו 26 במאי 1944 קיטי יקרה , [ ... ] תמיד אני חוזרת ושואלת את עצמי , אם לא היינו מיטיבים לעשות אלמלא הסתתרנו . אילו נהרגנו זה כבר לא היינו יודעים את כל הסבל הזה , ולא היינו מ ְ ס ַ ּכנים ִ את מגינינו . אבל גם מפני מחשבה זו אנו נרתעים כולנו ; עוד אנו אוהבים את החיים , עוד לא שכחנו את קול הטבע , עוד אנו מקווים , מקווים לכול . הוי , מי ייתן וכבר יקרה משהו , ואפילו יירו בנו - כל זה לא ידכדך אותנו עוד יותר מן החרדה הזאת . מי ייתן ויבוא הקץ , ואפילו קץ מר ! נדע סוף סוף את גורלנו - אם לניצחון או לאבדון . ( אנה פראנק , יומנה של נערה , עמ' ( 238 , 204 נשים יהודיות עונדות את הסימן המזהה , צרפת
|
|