|
|
صفحة: 194
תעודה העברת היהודים לגטו ּבק ִ ָ רקֹוב , מרס 1941 התיאור נכתב על ידי תאֵדאּוׁש פאנקייוויץ , ' רֹוֵקח פולני שצפה באירועים מבית המרקחת שלו , ששכן בקרבת הגטו . העיר קרקוב הייתה לבירת הגנַרלגּובְרנמן , ולכן רוכזו בגטו קרקוב חלק מתושבי העיר היהודים . היתר גורשו לעיירות בסביבה . [ ... ] התחילה נדידת עמים . מאור הבוקר ועד שעות הערב המאוחרות , לאורך רחובות העיר , נסחבו עגלות רהיטים , עגלות משא , עגלות איכרים ועגלות יד , כשהן מעבירות רכוש למקום המגורים החדש . ההעברות נעשו במהירות ותחת לחץ בלתי רגיל , כי הזמן היה קצר . הדירות המתקבלות על הדעת נתפסו מהר , וכל הקודם - זוכה . כל יום היה דומה למ ְ ׁשנ ִ ֵ הּו . אותן ה ַ קּובל ָ נֹות , אותו הקצב המטורף , אותו הרעש , אותן הצעקות ואותו הבכי ; אנשים התעלפו מרוב עייפות , אחדים סחבו בעצמם עגלות עמוסות חפצים , אפילו מרחובות מרוחקים . פני רחובות ַקז ִ 'ימייז ְ ' ( הרובע העתיק של קרקוב ) השתנו מיום ליום . אופייה של השכונה , שקנתה לעצמה ייחוד במשך מאות שנים , נעלם במהירות . משפחות שלא עקרו מכאן במשך דורות - עזבו עכשיו . נסגרו חנויות , מסעדות , בתי כנסת ׁשמ ֵ אֹות שנים של קיום הטביעו עליהם חותם עמוק . נעלמו כלא היו התמונות המיוחדות לרחובות קז'ימייז' העתיקה ; שוב אין רואים בהם יהודים בבגדים שחורים , במגבעות ל ֶ בד , בכיפות ראש , בכובעי פרוות שועל , יהודים בעלי זקנים ופאות , המשוחחים בקרנות הרחוב , המטיילים והמדברים בתנועות ידיים . נעלמו לאי שם חבורות הילדים הרעשניים , בלבושם הדל , שקיפצו בסמטאות הצרות , בחצרות הבתים המזוהמים ועל מרפסות העץ הארוכות . שוב אי אפשר לקנות כמקודם סחורות ברחוב ; בעלי החנויות אינם עומדים עוד בפתחי בתי העסק שלהם . הכול נסגר . ( ת' פאנקייוויץ , ' בית מרקחת בגטו קראקוב , עמ' ( 2 1 כותב התעודה , רוקח פולני , מתאר את החיים היהודיים בקרקוב קודם המלחמה . כיצד הם נראו בעיניו ? מה יחסו אליהם ? הנהגה בחסות הגרמנים מוקמת בגטאות כאמור , פקודת היידריך מ21- בספטמבר 1939 ( עמ' ( 190 הורתה על הקמת יּודנָרט - מועצה יהודית . על היודנרט הוטל לבצע את המדיניות הנאצית בגטו , כלומר - להוציא אל הפועל את פקודות השלטון הגרמני ולהבטיח את שליטת הגסטא ּ ֹו , המשטרה החשאית , ביהודים . לעניין הקמת היודנרט , כפי שהיא מופיעה בפקודת היידריך , נוספה ב28- בנובמבר 1939 תקנה בדבר הקמת יודנרטים . התקנה , שאותה פרסם הנס פרנק , מושל הגנְרלגּובְרנמן ֶ , קבעה כי היודנרט ייבחר על ידי חברי הקהילה , ומספר חבריו יהיה , 24-12 בהתאם לגודל הקהילה . ועוד נאמר בתקנה כי בסמכות המושל הגרמני של כל אזור לאשר את החלטת הקהילה בעניין היודנרט או לדחותה ולהרכיב יודנרט בהרכב אחר . תחילה שימשו כחברי יודנרט מנהיגים שנותרו בקהילות לאחר כיבוש פולין או אנשי ציבור מ ּ ּכִרים . לעתים הם מונו , לאחר לבטים קשים , בישיבה של נכבדים או של מנהיגים יהודים , ואולם בדרך כלל הגרמנים הם שמינו אותם . הגרמנים בחרו אדם והטילו עליו להקים את היודנרט - ובדרך כלל נעשה אותו אדם ליושב ראש היודנרט . במקרים מסוימים מינו הגרמנים את ראשי היודנרט וחבריו תוך איום על חייהם . כך לדוגמה היה במינסק ב . 1941- היהודים שהיו אמורים להתמנות ליושבי ראש של יודנרטים ולחברי יודנרטים ניצבו לפני דילמה מורכבת , והיו להם התלבטויות קשות . ההסכמה לקבל את התפקיד חייבה אחריות אישית , וסירוב לקבלו היה מלווה בעונש ובסיכון חיים . בעיקר בלטו שלושה דפוסי פעולה : א . חלק ממנהיגי הציבור היהודי נמנעו מלקבל על עצמם תפקיד זה , כי הבינו שיהיו ּכלי ׁשָ ֵרת בידי הנאצים , וכי יהיה עליהם לשתף פעולה עם השלטונות הגרמניים נגד בני עמם - וחששו מכך . ב . היו מנהיגים ואנשי קהילה שנטו לקבל את התפקיד כי סברו וקיוו שיוכלו לעזור ולסייע במידת האפשר לציבור היהודי . לעתים קיבלו את התפקיד גם מחשש לחייהם . ג . היו שקיבלו את התפקיד משיקולים של תועלת אישית - ראשי יודנרט אלו סברו כי בחסות התפקיד יוכלו לסייע לעצמם ולמקורביהם . מאוחר יותר , כאשר החלו הגרמנים להפעיל מדיניות של ׁשִ ילּוח יהודים למחנות השמדה , הם מינו לעתים לתפקיד יושב ראש היודנרט גם אנשים אלימים , מ ׁ ֵרלי החברה היהודית . בהתאם לפקודת היידריך , בתחילת הכיבוש חויבו היודנרטים לבצע את העברתם המסודרת של היהודים ממקומות יישוב קטנים לגטאות בערים הגדולות ולמצוא מקומות דיור לכולם . הוטל עליהם לערוך מפקד תושבים על פי גיל , מין ועיסוק . כעבור זמן הוטל על היודנרט לחלק ליהודים סימן מזהה - סרט לבן ועליו מגן דוד כחול או טלאי צהוב , שאותו כאמור ח שּ יב לענוד כל יהודי מגיל . 10 קנסות כבדים הוטלו על יהודים שלא נשאו את הסימן המזהה .
|
|