|
|
صفحة: 100
ג . הבלשנות : תחום שהתפתח במאה ה19- ותרם אף הוא לתורת הגזע . המחקר הבלשני גילה כי המונח " ארי" נלקח מאגדות עם הודיות עתיקות הכתובות בלשון סנסקׁשיט ( השפה העתיקה של הודו . ( ׁש ָ ם היה פירוש המושג " ארי : " אציל , אדון , טהור . ד . הרומנטיקה : זרם ַ רע ְ יֹוני שטען כי האומה היא גוף חי , שלם ונצחי - שמקורו מן הטבע ומן האל . לכן הקשרים בין בני האומה הם קשרים רגשיים - ולזרים , שלא צמחו עמם משחר ההיסטוריה ושאינם שותפים לפולקלור העממי , אין מקום בתוך האומה . הרומנטיקה הולידה במאה ה19- בגרמניה את הפֹולקיזם - תפיסה הדוגלת בטיפוח היסודות העממיים המשותפים של בני העם הגרמני . הדוגלים ּבַ פֹולקיזם קראו לחזור אל העבר , לטפח את הפולקלור העממי , לשוב אל עבודת האדמה , אל חיי האיכרים ואל הגבורה והאבירות של השבטים הגרמניים העתיקים - ולהתנער מן העולם המודרני : מן הקפיטליזם על תחלּואיו , מן התרבות הבורגנית ומן הסוציאליזם בביטויו המְרקסיסטי . האנטישמיות הנאצית ליקטה יסודות גם מן האנטישמיות המודרנית , שהתפתחה באירופה בשלהי המאה ה , 19- ומדרכי פעולתה - והקצינה אותן . מפלגות פוליטיות , שפעלו במדינות מרכז אירופה ומערבה ברבע האחרון של המאה ה , 19- שילבו במצע שלהן רעיונות אנטישמיים . מפלגות אלו הדגישו את נחיתות הגזע הׁש ֵ מי וקראו לביטול השוויון האזרחי שניתן ליהודים ולדחיקתם מחיי המדינה - מן הכלכלה , מן הפוליטיקה ומחיי התרבות . הרעיונות של האנטישמיות המודרנית הופצו באמצעות חיבורים , עיתונים וקריקטורות , שהגיעו אל המוני אזרחים והדגישו את הדימוי השלילי של היהודים . תפיסת המנהיגות - ה"פיהרר ּפְ ִרינצ ִ יּפ" בתקופת ישיבתו של היטלר בכלא לאחר ה ּ ּוטׁש הבשילה בו ההבנה כי הוא עתיד להיות המנהיג הדגׁשל הבא של גרמניה . ב"מיין קמפף" תיאר היטלר את עצמו כגאון נדיב המשלב באישיותו תכונות של אידאולוג של התנועה ושל מדינאי . היטלר סבר כי המדינה אינה נבנית על רעיון הרוב אלא על רעיון האישיות , ולכן עליה לטפח את האישים הנעלים ולהפקיד בידיהם סמכויות . תפיסה זו של היטלר זכתה לחיזוק באמצעות פיתוח ה"פיהרר ִרִרינציִר" - עקרון המנהיג . עקרון המנהיג הוצג בסיסמה : " מרּות המנהיג כלפי מטה , אחריותם של המּונהגים כלפי מעלה . " על פי עיקרון זה , יש להפעיל סמכות מוחלטת מלמעלה - מן המנהיג ; ומׁש ְ מעת ַ מוחלטת מלמטה - מן הציבור כולו . תפיסה זו מבטאת זיקה ללא תנאי בין המנהיג למונהגים , ולפיה עוצמתו של המנהיג , אדולף היטלר , נובעת מהיותו חוליה מקשרת בין העם , המפלגה והגזע . סמכותו מבוססת על הׁשִריזמה , תכונות מיוחדות שבהן נחן - המעניקות לו יכולת הנהגה והשפעה - ועל האמונה כי הוא מייצג את צרכיו ואת גורלו של העם הגרמני . משום כך גם אי אפשר לערער על מעשיו או ִ לבקר אותם . לפי הפיהרר ּ ׁשּוינציּפ , נתפס היטלר כמקור כל החכמה וכמקור החוק . ההיסטוריון הגרמני אברהרד ייקל טוען כי פירושו של עקרון הפיהרר היה היפוכו של מושג המדינה המקובל : השליט שוב אינו המשרת של המדינה , אלא להיפך - המדינה היא מכשיר בידי השליט . הפיהרר ּפְ ּוינצ ִ יֹו הבטיח להיטלר לא רק צייתנות של האזרחים - אלא גם שאיפה לזהּות מחשבתית בין נושאי התפקידים לבין הפיהרר . כל פקיד , חייל , מורה , שופט או שר במשטר הנאצי היה חייב " לכוון לְרצֹון הפיהרר , " כלומר - לחשוב : איך היה הפיהרר מחליט במקומי ? האם ההחלטה שלי תואמת את המצפון הנאציונל-סוציאליסטי ? כך התקיימה במשטר הנאצי זהות בין רוח העם , רוח החוק ורצון הפיהרר . הקשר הישיר בין המנהיג למונהגים התבטא גם בלשון , ואנשים נהגו לומר : "הפיהרר שלי . " היטלר סוקר טורי חיילים התמונה מביעה את העוצמה והנחישות של גרמניה הנאצית .
|
|