|
|
صفحة: 69
במרבית המדינות באגן הים התיכון קמו ועדים להגנת פלסטין הערבית . הוועדים הושפעו מהתעמולה של המופתי חאג' אמין אל-חוסייני ופעלו נגד היהודים בדרכים שונות : פרסמו מאמרי הסתה אנטי-ציוניים ואנטי-יהודיים בעיתונות המקומית , ארגנו חרם על סחורות של יהודים , פעלו נגד קיום אספות ציוניות , אספו כספים וארגנו ימי צום או תפילות מיוחדות למען ערביי פלסטין , והשתתפו בכינוסים כלל ערביים - שנועדו לגבש עמדה ולנקוט צעדים נגד התנועה הציונית ונגד היישוב היהודי בארץ ישראל . כתוצאה מפעילות זו גברה המתיחות בין היהודים לבין שכניהם המוסלמים , בעיקר בסוריה ובעיראק . במדינות אלו הייתה לסכסוך הערבי-יהודי השפעה רבה יותר בשל קרבתן הגאוגרפית לארץ ישראל וגם בשל העובדה שמורים ערבים מארץ ישראל לימדו בבתי הספר בסוריה ובעיראק וקידמו את המּודעּות למאבק בין היהודים לערבים בארץ ישראל . במיוחד גילתה עיראק מעורבות בשאלת ארץ ישראל . בספטמבר , 1936 כשלושה חודשים לאחר פרוץ המרד הערבי בארץ ישראל , הוכרז בבגדאד , בירת עיראק , יום פלסטין . במסגדים התקיימו כינוסים המוניים , הושמעו בהם קריאות נגד הציונים המבקשים להשתלט על האדמה הערבית בארץ ישראל , והחלו התנכלויות פיזיות ליהודי עיראק . בעת המרד הערבי סייעה עיראק לערבים בכספים , ובהסכמת הממשלה הגיעו לארץ ישראל לוחמים מתנדבים מצוידים בנשק , תחמושת ואמצעי הובלה - כדי לסייע לערביי ארץ ישראל . לאחר שוועדת פיל הציעה את החלטת החלוקה של ארץ ישראל , ( 1937 ) החריפו הפגיעות ביהודים , וראשי הקהילה היהודית נדרשו לפרסם הצהרות על התנערות מהציונות ותמיכה במאבקם של ערביי ארץ ישראל . עיראק גם הגישה מחאה לחבר הלאומים , נגד הצעת החלוקה של ועדת פיל . האווירה בעיראק החריפה , גם משום שהמופתי חאג' אמין אל-חוסייני שנמלט מארץ ישראל , הגיע לבגדאד ב . 1939- בעיראק זכה המופתי לאהדה רבה בעיתונות ובחוגי הממשל והשפיע על החוגים הלאומניים וה ּפְ רֹו-נאציים במדינה . הוא טען כי שורשי הציונות נעוצים ביהדות , ועל כן דרש לדחות גם את היהדות וגם את הציונות . בהשפעתו הטיפּו דרשנים במסגדים נגד יהודי עיראק וזיהו אותם עם " המזימה הציונית . " מכיוון שההסתה נגד הציונים תאמה את האינטרסים של השלטון העיראקי , המסיתים לא רוסנו , גם כאשר הפנו את דבריהם נגד יהודי עיראק . אווירה עכורה זו הובילה לפגיעות פיזיות ביהודים בעיראק . הקצנה חלה גם במדיניות כלפי יהודים ששירתו בצבא עיראק . בשנות השלושים העדיף השלטון לא לקלוט יהודים לצבא ואף לעכב את קידומם של אלה שכבר שירתו , מפני שנחשבו לבלתי נאמנים לעיראק ולכאלה שלא יסייעו בעת המאבק נגד הציונות . מדיניות זו של השלטון טפחה על פניהם של היהודים חסידי מגמת הע ִ יָראקיזצ ְ יה . בארצות אחרות באגן הים התיכון , דוגמת מצרים ולבנון , השפעת הסכסוך הייתה פחותה . במצרים נשמר בדרך כלל היחס הסובלני כלפי המיעוט היהודי . גישה זו תאמה את מאמצי השלטון להימנע ממעורבות בבעיות האזור כדי שלא לפגוע במשא ומתן עם בריטניה על עצמאות מלאה של מצרים . עם זאת גם במצרים התקיימו במאי 1938 הפגנות מחאה למען ערביי ארץ ישראל , ובהפגנות נפגעו בתי עסק של יהודים . בלבנון היה היחס כלפי היהודים מורכב יותר : המוסלמים בלבנון תמכו בעמדת ערביי ארץ ישראל , ואילו חלק מהנוצרים חשו אהדה מסוימת לציונות . הנוצרים בלבנון קיוו למצוא בתנועה הציונית בת ברית לשאיפותיהם להחלשת ההשפעה המוסלמית באגן הים התיכון . בארצות צפון אפריקה היו ניסיונות לבלום את הציונות , ואלה העיבו על היחסים שבין יהודים לערבים . לדוגמה : התנועה הלאומית התוניסאית ביקשה להדק את קשריה עם הערבים בארץ ישראל , ולכן בשנת 1932 התקיימה הפגנה נגד ביקורו של זאב ז'בוטינסקי בתוניסיה , ובשנת 1938 התקיימה הפגנה נגד הקרנת סרט התעמולה של הקרן הקיימת - " הארץ המובטחת . " הלאּומיים התוניסאים אפילו קראו להימנע מכל קשר כלכלי עם היהודים . בפעולות אלו לא הבחינו בין יהודים ציונים לבין יהודים אחרים . תעודה הבעת נאמנות לעיראק קטע ממאמר שכותרתו "יהודי עיראק ומצוקת פלסטין . " את המאמר כתב הסופר והמחנך עזרא חדאד והוא פורסם בעיתון "אל-אח'באר" ביולי . 1938 כשהיהודי-הערבי מכריז בגלוי על יחסו האמיתי אל הציונות , הוא יודע שהדבר נעשה בלב שלם ומיוסד על הצדק , על המצפון , על המציאות הריאלית ועל האמת הלא משתנה . כשהוא מדבר על ארצות ערב , הוא מדבר על מולדת שחיבקה אותו והעניקה לו מחסדיה , מימים ימימה . ארצות אלה הן בשבילו נ ְ אֹות מדבר ׁשל ֵ וֹות בתוך מדבר צחיח של עושק ודיכוי , שהיו מנת חלקו של היהודי בארצות רבות המתקראות תרבותיות . ( נ' קזז , היהודים בעיראק במאה העשרים , עמ' ( 228 1 מדוע על היהודי לגלות נאמנות לעיראק ? מה דעתכם על תפיסה זו ?
|
|