|
|
صفحة: 15
מבנה האטמוספרה וחלוקתה לשכבות האטמוספרה , אשר כוח המשיכה של כדור הארץ לא מאפשר לה "לברוח" ולהיעלם בחלל , מתחילה מפני השטח של כדור הארץ . אבל מה עובייה ? עד לאיזה גובה היא מגיעה ? לכך יש תשובות שונות , כי לאטמוספרה אין גבול חד וברור : בשכבות העליונות שלה היא הופכת לדלילה מאוד ומתמזגת בהדרגה עם החלל . ובכל זאת , על פי הגדרות של מוסדות וגופים העוסקים בתעופה נקבע הגבול בין האטמוספרה לחלל בגובה כ100- ק"מ מעל לפני הים . גובה זה נקבע משום שמעבר לו אין אפשרות לטּוס במטוסים אלא רק בחלליות מהירות . אם משווים את עובי האטמוספרה לרדיוס של כדור הארץ 6 , 400 ) ק"מ , ( רואים שהיא שכבה דקיקה ביותר . האטמוספרה אינה שכבה אחידה - תכונותיה משתנות עם הגובה . כולנו חשים בכך כאשר אנחנו נוסעים ממקום נמוך למקום גבוה , או להפך . הנה כמה דוגמאות : כאשר נוסעים מירושלים לים המלח , מרגישים לעתים לחץ באוזניים ; כאשר נוסעים מטבריה לחרמון , בדרך כלל מרגישים שהטמפרטורה הולכת ויורדת ; וכאשר מטפסי הרים מטפסים לגובה רב , הם משתמשים במכלי חמצן העוזרים להם לנשום . עוד על כך קראו ב"עוד מבט . " החיים על הגובה איך מצליחים תושבי ההרים הגבוהים לנשום ? איך הם מצליחים לשרוד ? העובדה שהאוויר בגובה 4-3 ק"מ דליל יותר , הביאה לכך שבני אדם החיים במקומות גבוהים באזורים גאוגרפיים שונים בעולם , פיתחו תכונות פיזיות המאפשרות להם לחיות בתנאים של אוויר דליל . כך , למשל , בפרו ובבוליביה ֵראותיהם של בני המקום מתרחבות יותר בזמן הנשימה , וכמות גדולה יותר של אוויר נכנסת לֵראות עם כל נשימה . ובני טיבט ונפאל מצטיינים בקצב נשימה טבעי מהיר יחסית , המאפשר הכנסה של כמויות חמצן גדולות למחזור הדם . התכונות האלה לא רק מאפשרות לבני האדם המתגוררים באזורים גבוהים לשרוד - הן גם מפתחות אצלם כושר פיזי מיוחד ויכולת לשאת משאות כבדים בהרים . לדוגמה , בני שבט ה ׁ ש ְֶ ּפה ָ החיים בנפאל , על מורדות הרי ההימאליה , משמשים כמדריכים וכנושאי ציוד לרוב המטפסים אל פסגת האווֶרסט . דוגמה נוספת היא שיאני העולם בריצות למרחקים בינוניים וארוכים מקניה ומאתיופיה . ספורטאים אלה חיים ברמות הרריות גבוהות , ונשימתם , המותאמת לחיים באוויר דליל , מביאה אותם להישגים מרשימים כשהם מתחרים בגובה פני הים . 11 ה . חמ מטפסי צן לפני הרים ה עלייה בריטים לפסגת בודקים האו ֵ ורסט . . . את מכלי
|
|