|
|
صفحة: 191
פיתוח-יתר של ענף התיירות בעיר עלול לגרום נזק . כבר כיום , בימי שיא עשויים להימצא באילת למעלה מ 10 , 000- תיירים - כשליש ממספרם של תושבי העיר עצמה . פיתוח נמרץ מדי עלול לפגוע בעיר ובתושביה ואפילו במבקרים בה . ולמה הכוונה ? גודש של תיירים ושל שירותי תיירות ביחידת שטח קטנה כמו קו החוף פוגע בסביבה הטבעית של האתר : בחוף , במי המפרץ , באלמוגים וכדומה . גודש כזה פוגם גם באיכות הנופש באתר - האתר הופך צפוף , הומה ורועש , והתיירים מרגישים שהם פוגשים רק תיירים ואין להם הזדמנות לבוא במגע עם האוכלוסייה המקומית . פיתוח-יתר מכביד על חייהם של תושבי העיר . כאשר מספר התיירים גדל , גךל העומס על התשתיות . כך צריכת המים והחשמל גדלה , נוצר עומס על מערכת הביוב , והצורך בשירותים הרפואיים גובר . וכשקצב הבנייה והחידוש של התשתיות לא עומד בדרישה המוגברת , איכות החיים של תושבי העיר נפגעת . אם כן , פיתוח מעבר לגבול מסוים עלול לגרום נזק . אך מהו הגבול ? שאלה זו מלווה כל העת את העוסקים בתכנון ובפיתוח של העיר . אילת אינה יכולה להרשות לעצמה "לנוח על זרי הדפנה , " כי עליה לעמוד בתחרות עם אתרי התיירות המצריים שלחופי ים סוף . אתרי התיירות המצריים בקירבת אילת - אף הם מציעים לתייר שמש וים , אך במחירים נמוכים יותר . וכך נואיבה , ךהב , שךם א-שיח ' ושאר אתרי התיירות שעל חוף ים סוף , מעמידים את אילת בתחרות על כיסו של התייר . כדי לעמוד בתחרות אילת צריכה לשמור על רמת שירותים נאותה , להבטיח שהמחירים בה יהיו הוגנים , לדאוג שהעובדים והתושבים יסבירו פנים לתייר , ולוודא שהתייר יקבל תמורה מלאה עבור כספו .
|
|