|
|
صفحة: 140
נא להכיר , פריאל אבו-נאדי שמי פויאל אבו-נאדי . אני בת למשפחה שבה 8 בנות 3-1 בנים . למרות שלפי דת האיסלאם מותר לגבר לשאת כמה נשים אבי מעולם לא נשא אישה נוספת . 4 מאחיותיי כבר נשואות ועברו לגור אצל משפחות הבעלים שלהן , וכל שאר האחים נמצאים איתנו בבית . במקצועי אני אחות . בימים אלה אני עובדת כאחות קופת חולים ביישוב הבדואי חורה , ומשלימה את לימודי התואר השני בסיעוד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב . רוב החיים שלי מתנהלים על הגבול שבין חברה מסורתית לבין חברה מודרנית , ויש לי הרהורים תמידיים ושאלות : לאן אני שייכת ? האם אני בדואית מסורתית ? האם אני אישה מודרנית ומשכילה ? והאם אפשר לחבר בין שני העולמות האלה ? המראה החיצוני שלי משקף את הגבול הזה : הבגדים שלי הם בגדים של אישה צעירה ומודרנית , ואילו ראשי עטוף במטפחת כדרכן של הנשים הבדואיות המסורתיות . אני מקפידה להתפלל כדרך המוסלמים , 5 פעמים בכל יום . מאז שהייתי ילדה קטנה , ידעתי שאני רוצה ללמוד . כדי ללמוד הסכמתי לעזוב את אבא ואמא ולעבור יחד עם דודי ומשפחתו לאום בטין שליד באר שבע . הייתי אז בת 6 בלבד , ויחד עם בת דודי צעדנו מדי יום 4-3 קילומטרים עד לבית הספר . באביב , כשהדוד ומשפחתו יצאו לכמה חודשים לרעות את העדר באזור צפוני וגשום יותר , נשארנו רק שתינו באוהל עד לשעות הלילה המאוחרות , כשאבי היה מגיע . עד היום אני זוכרת כמה פחדנו בשעות שבהן חיכינו לאבי . במשך השנים בני המשפחה - הקרובה והמורחבת - ניסו לשכנע אותי לוותר על הלימודים : כשעליתי לכיתה ז' לחטיבת הביניים והייתי צריכה ללכת יום-יום מרחק גדול עד לבית הספר , כשהגיע הזמן לעבור לבית הספר התיכון שנמצא בתל-שבע - במרחק נסיעה , כשלמדתי לתואר הראשון באוניברסיטה וגם בשנים האחרונות , כשהתחלתי את הלימודים לתואר השני . אבל אני נלחמתי בעקשנות על רצוני ללמוד , ולמזלי אבי השתכנע ועמד לימיני במאבק . זאת ועוד , מאז שהתחלתי ללמוד בבית ספר , החלו כל אחיי ללמוד וכולם סיימו את בית הספר התיכון . אחת מאחיותי אף ממשיכה ללמוד באוניברסיטה . הלימודים היו מאז ומתמיד הדבר החשוב ביותר בחיי , והם כמו שליחות שקיבלתי מהאלוהים . באמצעות ההשכלה שרכשתי אני מסייעת לחברה הבדואית להתקדם , להתפתח ולעמוד על זכויותיה . את זאת אני עושה היום , ואת זאת ואף יותר מכך אני מתכוונת לעשות כל חיי . הנה , למשל , לאחר התואר הראשון עבדתי כאחות בבית החולים סורולןה בבאר שבע . אבל כשנוכחתי לדעת
|
|