|
|
صفحة: 119
קליטת העולים בשנות ה50- המוסדות המיישבים תכננו שהיישובים העירוניים של הנגב הצפון-מערבי יהיו יישובים בגודל קטן ובינוני , שישמשו מרכזי שירותים ליישובים הכפריים סביבם . פרנסתם של התושבים הייתה צריכה להתבסס על מתן שירותים ליישובים הכפריים - שירותי חינוך ובריאות , חנויות , סניפי דואר , בנק , קולנוע וכדומה - וכן על עבודת חקלאות ביישובים הכפריים . לגבי הערים הדרומיות , אלה שבאזור הר הנגב , התכנית הייתה שכלכלתן תתבסס בעיקר על כריית המחצבים בסביבתן . לאחר מעשה התברר כי המטרות שלשמן הוקמו הערים החדשות התממשו רק בחלקן . בתחילת הדרך , ערי הנגב הצפוני לא הפכו למרכזים עירוניים לסביבה הכפרית . זאת מפני שהיישובים הכפריים סיפקו לעצמם את מרבית השירותים שהם נזקקו להם , ולשאר הצרכים הם העדיפו להשתמש בשירותים של הערים הגדולות הסמוכות , באר שבע ואשקלון . גם לגבי הערים שבאזור הר הנגב לא התממשו הציפיות - אפשרויות הפרנסה בתעשיית המחצבים היו מצומצמות ולא נתנו פתרון תעסוקתי מספק לתושבים . קליטתם של העולים החדשים - רובם ממדינות אפריקה ואסיה - ביישובים העירוניים החדשים בנגב , הייתה קשה וסבוכה לא רק מהבחינה הכלכלית אלא גם מבחינת ההסתגלות החברתית והתרבותית . אצל חלק גדול מהם המעבר לחבל ארץ מבודד , לא מוכר ולא מפותח , שלא הם בחרו לחיות בו , הותיר צלקות עמוקות ותחושות של כעס וקיפוח . על ימים ראשונים ביישובים שהוקמו ראו פריטים . 44-42 פריט 43 גן הילדים הראשון בדימונה , 1955 פריט 42 מתוך כתבה שהופיעה בעיתון "מעריב" בספטמבר 1955 פריט 44 עולים מגיעים לאופקים , 1963
|
|