|
|
صفحة: 84
. 3 העבות מים מהצפון עד שנת 1955 היו מי התהום המקור הבלעדי למי השתייה וההשקיה בנגב . אך משגדל היישוב באזור גדלו גם הצרכים במים - הן לשימוש התושבים והן לפיתוח החקלאות , התעשייה ועוד . אם כן , מה עושים ? מעבירים לשם מים ממקום שבו הם מצויים בכמות רבה יותר . ואמנם כך עשו . בשנת 1955 החל לפעול "קו ירקון-נגב " - קו שהזרים מים ממעיינות הירקון ( המצויים סמוך לראש העין ) אל הנגב הצפוני ( ראו תמונה , פריט . ( 12 בעזרת קו זה סופקו מים לנגב בין השנים . 1964-1955 בשנת 1964 הסתיימה הקמתו של "המוביל הארצי " - מפעל המים שבעזרתו מובילים מים מהכינרת שבצפון הארץ אל דרום הארץ . קו ירקון-נגב , ומפעלי המים האזוריים , חוברו אל מערכת המוביל הארצי ושולבו בה ( ראו מפה , פריט . ( 13 למעשה , המוביל הארצי מחבר בין כל מפעלי המים בישראל . החיבור של כל המפעלים לרשת אחת מאפשר להגביר או לצמצם את הזרמת המים למפעלים השונים , או להעביר מים ממפעלים מסוימים למפעלים אחרים . כך אפשר לנצל ביעילות את מקורות המים ברחבי המדינה כולה במשך כל השנה . אם כן , בזכות צינורות הענק של המוביל הארצי , החוצים את המדינה לאורכה ולרוחבה בתעלות פתוחות ובמנהרות , בנגב לא נאלצים יותר להסתמך על מקורות המים המצומצמים של האזור . אפשר להסתמך על מקורות מים המצויים בכמות רבה יותר במקומות אחרים . אם תתבוננו בפריט 15 שבסוף הפרק , תיווכחו כי המוביל הארצי מספק לתושבי הנגב את כמות המים הגדולה ביותר . פריט 13 מערכת המים הארצית פריט 2 ו nmn צינורות ירקון-נגב המים שהגיעו בקו זה איפשרו להתחיל בפיתוח משק חקלאי בנגב הצפון-מערבי . תחילה הונח קו המים המזרחי . אך לא היה בו כדי לספק את כל צורכי המים של הדרום , ולכן בשלב מאוחר יותר הונח קו מים נוסף , ממערב לקו הראשון . שני הקווים התאחדו ליד בריכת זוהר . לימים שולב קו ירקון-נגב במערכת המוביל הארצי .
|
|