صفحة: 186

פרק טו "ויבא המגיד אל דוד לאמר היה לב איש ישראל אחרי אבשלום:" )פס' 13( דוד! אבשלום הכריז על עצמו כמלך! כולם תומכים בו! "ויאמר דוד לכל עבדיו אשר אתו בירושלם ]...[" )פס' 14( אני מבין. אין שום ברירה! אנחנו איתך! "]...[ קומו ונברחה ]...[" )פס' 15-14( לברוח! "ויצא המלך וכל ביתו ]...[" )פס' 17-16( לאן הולכים? לבית המרחק. זה עוד רחוק? לא, זה קרוב. ממש מחוץ לעיר. "וכל עבדיו עברים על ידו ]...[ ויאמר המלך אל אתי הגתי ]...[" )פס' 22-18( איתי הגיתי, שוב לארצך, לגת. אתה לא צריך לסבול איתנו. דוד המלך. אתה המלך שלי. אני איתך! "וכל הארץ בוכים קול גדול ]...[" )פס' 29-23( "ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ובוכה וראש לו חפוי והוא הלך יחף וכל העם אשר אתו חפו איש ראשו ועלו עלה ובכה:" )פס' 30( אביתר, צדוק, החזירו את ארון ה' לעיר. אני מקווה שעוד נחזור לשם.

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


 لمشاهدة موقع كوتار بأفضل صورة وباستمرار