פרק א - קינת דוד

صفحة: 136

ק י נ ת ד ו ד הנמעןנים פסוקי הקינה בעברית של ימינו עם ישראל "19( הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים: אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים: דוד פונה אל ארץ ישראל "המכונה "צבי ישראל"(, אשר על במותיה, על אדמתה, נפלו חללים, נהרגו אנשים במלחמה. דוד פונה אל בני ישראל ואומר להם לא להפיץ את הבשורה על מות שאול בערי הפלישתים: גת ואשקלון. זאת כדי שהפלישתים, שהם אויבי ישראל, לא ישמחו ביאורים: כאשר ישמעו את הידיעה הזאת. צבי - חיה מהירת רגליים. גת, אשקלון - שתיים מערי הפלישתים. פן - כדי שלא. חוצות - רחובות. הערלים - כינוי לפלישתים )"ערל" הוא מי שלא נימול, כלומר: הוא לא שייך לבני ישראל(. הרי הגלבוע "21( הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן: "22( מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם: דוד מקלל את הרי הגלבוע שלא ירד עליהם גשם ""אל טל ואל מטר"(, ושאדמתם לא תהיה פורייה "לא יהיו בהם "שדי תרומות"(. מדוע הוא מקלל את ההרים? כי שם נפצעו ונהרגו הגיבורים, והמגינים שלהם - כלי הנשק המגוננים עליהם מפני חיצי האויב - התלכלכו בדמם. בעבר נהגו למרוח את המגינים בשמן, אולי כדי שחיצי האויב יחליקו מעל המגן ולא יפגעו בלוחם האוחז בו. דוד אומר שהמגן של שאול אינו משוח יותר בשמן אלא מרוח בדם שניתז מפצעיו של שאול עצמו. ביאורים: ושדי תרומת - שדות פוריים שמהם מעלים תרומות )מתנות(. נגעל - התלכלך. בלי משיח בשמן - שלא היה מרוח בשמן. חללים - מתים. נשוג - נסוג, ברח לאחור. "23( שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו: דוד מדמה את שאול ויהונתן לבעלי חיים בעלי תכונות אצילות: הם קלים "מהירים( יותר מנשרים, וחזקים יותר מאריות. דוד גם מדגיש את הקשר החזק בין שאול האב ליהונתן בנו. עד היום אנחנו משתמשים בביטוי "בחייהם ובמותם לא נפרדו" כדי להספיד אנשים שהיו קרובים מאוד זה לזה בחייהם, ומתו יחד. ביאורים: מנשרים קלו - הם היו מהירים יותר מנשרים. מאריות גברו - הם היו חזקים יותר מאריות. "20(

السابق  |  التالي