|
|
صفحة: 113
פרק כה "]...[ והנה דוד ואנשיו ירדים לקראתה ותפגש אתם: ]...[" )פס' 31-20( בעלך, נבל, מחזיר רעה תחת טובה! וויי! איך היא יודעת שדוד מלך? דוד, אני אשמה... אל תשים לב לבעלי הנבל. הכי חשוב- שאתה לא תשפוך דם. אלוהים כבר יטפל בנבל... זכור שאתה המלך שאלוהים בחר... היא טובת-שכל! לא קראת? "ויאמר דוד לאביגל ברוך ה' אלהי ישראל אשר שלחך ]...[ וברוכה את אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים ]...[ כי אם נותר לנבל ]...[ משתין בקיר:" "פס' 34-32( תודה לאל שבאת. אחרת אני לא יודע מה הייתי עושה לנבל! מה הוא היה עושה לו? מה קרה לך? הוא לא היה משאיר לו אפילו לוחם אחד... משתין בקיר לוחם "ויקח דוד מידה את אשר הביאה לו ]...[" )פס' 35( ותזכור אותי... כל מה שתגידי. "ותבא אביגיל אל נבל ]...[" אתם שומעים? העבד הזה! )פס' 36( הדוד הזה! בא ומבקש ממני, מנבל, אוכל!!! אביגיל, איפה את?! תביאי לנו עוד יין! "ויהי בבקר בצאת היין מנבל ותגד לו אשתו את הדברים האלה וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן: מה?! עם מי נפגשת?! ]...[" )פס' 38-37( אוי, אני לא מרגיש טוב! נראה לי שלבי היה לאבן... אני לא שומע מה היא אומרת! זה בגלל שלא כתוב... "וישמע דוד כי מת נבל ]...[" )פס' 39( דוד, שמעת שנבל מת? כן, ליבו היה לאבן, או משהו כזה. ברוך השם שה' הרג אותו, ולא אני!
|
|