|
|
صفحة: 92
פרק יז "ויאמר דוד אל שאול רעה היה עבדך לאביו בצאן ]...[" )פס' 36-34( "ויאמר דוד אל שאול אל יפל לב אדם עליו עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה:" )פס' 33-32( אני, עבדך, אלחם בפלישתי הזה! מה פתאום?! אתה לא יכול. אתה נער, וגלית הוא לוחם מנוסה. בכל אופן, תודה. אתה נחמד מאוד... אל תדאג. אני הצלחתי להרוג אריה ודוב שתקפו את הצאן שלי! מי זה הפלישתי הזה בכלל? "ויאמר דוד ]...[" )פס' 37( ה' אשר הלני מד הא רי ומד הדב הוא יילני מד הפלשתי הה! לך, וה' יהיה עך! "וילבש שאול את דוד מדיו ונתן קובע נחשת על ראשו וילבש אתו שריון: ]...[" אני מבין שאתה בוטח בה', אבל אולי בכל זאת תיקח איזה שריון? שלא יהיה לך קר? עזוב, המדים האלה לא בשבילי. אני לא מצליח להרים את הרגל... ”וילך הפלשתי הלך וקרב אל דוד ]...[" )פס' 47-41( ילד, מה אתה חושב, שאני כלב? אתה בא להילחם בי עם מקלות? כן! בדיוק! תראה לו מה זה! "והיה כי קם הפלשתי ]...[ ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן ויך את הפלשתי וימיתהו וחרב אין ביד דוד:" "פס' 50-48( בבבווו!!! )פס' 40-38( אתה בא להילחם בי בחרב, בחנית ובכידון, ואני בא להילחם בך בשם ה' צבאות!
|
|