|
|
صفحة: 304
מסמך : 1 המעברה והקיבוץ בעיני נער עולה הדובר בקטע , נער בן המעברה , ניתק ממשפחתו ונשלח לקיבוץ . ... מרחק של שעת הליכה הפריד בין הקיבוץ לבין המעברה , אי בודד ומרוחק , עולם אחר . הצד האפל של חיינו . סיוטי הלילה שברחנו מהם . הלכלוך , הרעב ומה לא . כשהיינו מתקרבים אל המעברה באימוני הריצה של הגדנ"ע היינו פונים לה עורף . חזרה , מהר חזרה , לקיבוץ . רק לא להריח את ריחה , רק לא לדעת . אבל היא הייתה בנשמותינו . משקיפה מהגבעה עלינו , הרצים על הכביש , ונוקמת בנו בעצם נוכחותה , נושפת בעורף , לא מרפה , כל כך רחוקה וכמה כוח בה , מושכת אותנו אליה שוב ושוב . ... המעברה עמדה על גבעה חשופה . כמה ברושים מעטים במרכזה נראו כמורדים בצחיחותה . במבואותיה הצטופפו רוכלים ליד ערימות של סירים , ארגזים ומזוודות בלות , מכל הבא ליד , והכריזו בקולי קולות על מרכולתם העלובה , עיניהם קרועות לכל עובר ושב . קרעי מודעות גדולות , שדיוקנו של בן גוריון טבוע בהן , התנפנפו על לוח המודעות : "א , ' כולנו א , "' זעקו הכרזות . אי פה אי שם התגוללו חלקי פניו של בן גוריון בעפר , מדרס לרגלים . הפחונים שנערמו זה ליד זה , כעדר מוכה ומבוהל , בערו מחום , אף שהשמש כבר נטתה לערוב . ילדים יחפים ובלויי בגדים התרוצצו באי שכוח אל זה במרווחים הצרים שבין הפחונים . שביל העפר התמלא בפועלים שחזרו מעבודת יומם בזה אחר זה , מתנהלים בסך כפועלי כפייה , חרישיים כעלים כמושים . צרבת יבשה עמדה בגרוני . גם בקיבוץ חוזרים החברים מהעבודה בשעה זאת , מוציאים את בגדי השבת המבהיקים מן הארון שבמרפסת ומפזמים שירים ברוסית ובפולנית בדרך למקלחת . רוב הפועלים לבשו חליפות עירקיות מפוספסות ואחד מהם שאל אותי : " אתה מן הקיבוץ " ? לא , רציתי לצעוק" לא . אמרתי "כן" ושנאתי את עצמי . עמיר , א , ' תרנגול כפרות , עמ' . 150-149 , 146 כיתת לימוד במעברה , 1950
|
|