|
|
صفحة: 45
מבחן 1 )עמ 174( פרק א: הבנה והבעה .1 על פיו נחוגו החגים ועל פיו נקבעו מועדי החופשות. .2 א. דוגמה אחת פרסום כתבי עת ספרותיים ללא תאריך עברי על גליונותיהם. )דוגמה שנייה על-ידי קוראים אלמונים מוסיפים תאריך לועזי על גבי ספרים לצד התאריכים העבריים כדי להתמצא. ב. בדוגמות אלה הכותבת מדגישה עד כמה התופעה נפוצה, ועד כמה רובנו איננו מתמצאים בלוח השנה העברי עד כדי כך שהוא נדחק לפינה. .3 כ"ט = שמוש באותיות עבריות כמקובל בתאריך עברי. נובמבר, 1947 = חודש ושנה בלוח הלועזי. יש כאן אם- כן שילוב בין הלוח העברי ללוח הלועזי )שעטנז(, דבר המעיד על שלב ביניים לפני המעבר ללוח הלועזי. .4 א. טענתה היא שאי ידיעת הלוח העברי גורמת לניתוק הקשר עם הנוף והטבע של א"י, עם התרבות, השורשים של העם היהודי. ב. יש קשר בין חודשי השנה העבריים ובין מחזור החיים בטבע ובנוף של א"י )כמו בשירה המפורסם של נעמי שמר(; יש סימנים יהודיים כמו גימטריה ופרשנות שונות לתאריכים העבריים. .5 ב. דתיים וחילוניים. .6 א. דבר חמור הוא שאיננו משתמשים כמעט בלוח השנה העברי. הדבר פוגע בנו ובתרבותנו ב. הכותבת משתמשת במילה חטא שהיא בעלת קונוטציה שלילית. כמו כן היא משתמשת במילות התפילה הידועה של יום כיפור: "על חטא שחטאנו לפניך". ג. השימוש במילה בעלת קונוטציה שלילית מדגישה את יחסה השלילי של הכותבת לשימוש בלוח הלועזי. כמו כן, כיוון שהיא משתמשת בנוסח התפילה הנאמרת כסליחה ביום כיפור, ניתן להבין שהיא רואה בזניחת הלוח העברי חטא, דבר חמור, שיש לעשות לגביו חשבון נפש ממש כמו שנוהגים לעשות לגבי מעשים חמורים ביום כיפור. .7 א. יש צורך לחזור אל הלוח העברי ולהשיב אותו למחזור החיים של הפרט. ב. צריכה להיות מגמה כוללת של בלימת השתלטות הלעז, השרשת עברית תקנית וחינוך שורשי שינחיל את השימוש בשני הלוחות - העברי לצד הלועזי. .8 סיכום: בטקסט "דבר אלי בט"ו במרחשון" מצרה הכותבת על כך שהלוח הלועזי משמש את רובנו בחיי היום- יום, ואילו הלוח העברי, שעל פיו אנו חוגגים את חגנו, הוזנח על ידינו עד כדי כך שמעטים הם המתמצאים בו. הכותבת טוענת שהתופעה אינה מאפיינת ציבור מסוים ומצומצם, אלא היא מקבלת מעין גושפנקא גם על ידי מוסדות רשמיים שאמורים לשמר את הצביון היהודי שבא לידי ביטוי בלוח השנה העברי. התופעה חמורה בעיניה בשל העובדה כי הלוח העברי הוא הבסיס להבנת החיים היהודיים, הנוף והטבע של ארץ ישראל והתרבות העברית. מה שהיה מובן מאליו שכל יהודי יודע ומכיר בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל הפך לנחלתם של מעטים, ואט-אט המכנה המשותף של יהודים מפלגים שונים נהיה מצומצם. לדעת הכותבת, זוהי מגמה כללית של התרחקות מן השורשים, והדבר בא לידי ביטוי על ידי שיבוש העברית ואימוץ המילים הלועזיות.
|
|