|
|
صفحة: 368
• מבנים במשפט מילת השעבוד ש: שינוי חשוב בתחביר )מלשון המקרא ללשון חז"ל( הוא במילות השעבוד: במקום אשר או כי המקראיות הופיעו בלשון חז"ל מילות שעבוד רבות בהרכבים של ש... )ש,... כש,... משום ש,... כיוון ש,... כשם ש,... כדי ש...(. מילות השעבוד האלה מקובלות גם בעברית בת-זמננו. לצורך הדגשה נפוץ המבנה לא... אלא )במשפטים פשוטים או מאוחים(. פתיחה סיפורית: לפתיחת סיפור בלשון חז"ל נהגו להשתמש בביטויים קבועים, כגון: "מעשה שהיה...", "מעשה באדם...". לציון דו-שיח או ציטוט נהגו להשתמש בפועל אמר "אמרו לו...", "אמר להם..."(. • אוצר המילים מילים נרדפות: גם בתחום אוצר המילים חלו שינויים בלשון חז"ל: מילים עבריות "חדשות" החליפו מילים מקראיות. דוגמות: אפלה )במקרא: חשך(, נכנס )במקרא: בא(, תחום )במקרא: גבול(, המתין )במקרא: חכה(. בחלק מן המילים המקראיות שנשארו בלשון חז"ל, חל שינוי במשמעות. דוגמות: קרן - במקרא: איבר בראשם של בעלי-חיים; בלשון חז"ל: סכום כסף שצובר רווחים; גזר - במקרא: חתך; בלשון חז"ל: אסר, לא הרשה(. הלחמים: בניגוד ללשון המקרא, בלשון חז"ל נוצרו מילים רבות על-ידי חיבור בסיסים: לפיכך )לפי+כך(, היכן )הי+כאן(, איזהו )אי+זה+הוא(, אלא )אם+לא(, אילולא )אילו+לא(, משהו )מה+ש+הוא(, מישהו )מי+ש+הוא(. מילים שאולות: בתקופה זאת שאלה העברית מילים רבות מן השפות שדובריה באו עמן במגע: מארמית - ארע, התפרקד )השתרע(, נגר, סומא )עיוור(, סברה, קרקע, תריסר, גזמה )הגזמה(, גרסה, גוקא. מיוונית - וילון, נימה, נימוס, נמל, סימן, סנגור, סנגל, סנגלר, סנהדרין. מפרסית - ורד, בוסתן. כינויי הגוף הפרודים: נעלם הכינוי אנכי המקראי, ונשאר רק אני, וכן נוסף הכינוי אנו לצד אנחנו המקראי. הכינוי את למין זכר )וגם הסופית □ך( מופיע פעמים רבות. נוספו כינויי רמז: הלה, ההוא, אלו, האלו, הללו. דוגמה: "הנרות הללו שאנו מדליקין". )הכינויים במקרא הם: זה, זאת/זו, אלה(. • כתיב: בלשון חז"ל הכתיב מלא הרבה יותר מזה שבלשון המקרא, כגון: צונין )צונן(, שימות )שמות(, לוא )לא(. יש אפילו סופית □ה בצורות של נוכח-עבר: אמרתה )אמרת(. אולם אין אחידות בעניין זה. אוצר מילים: טבלת השוואה לפניכם מילים שרווחו בלשון המקרא, ומילים שהחליפו אותן בלשון חז"ל. בימינו מילים אלה משמשות זו בצד זו, והן מהוות מילים נרדפות.
|
|