|
|
صفحة: 367
מאפייני לשון חז"ל לשון חז"ל ידועה לנו בעיקר מן המשנה. בלשון חז"ל חלק ממאפייני לשון המקרא נעלמו. למשל, בלשון חז"ל אין עוד צורות פועל עם ו ההיפוך; אין עוד צורות מוארכות ומקוצרות של הפועל; אין מקור מוחלט )שמוע, זכור(; אין שימוש ב-ה המגמה )בלשון חז"ל אומרים: לעזה, לאחור, ולא: עזתה, אחורה(. לפניכם מאפיינים נוספים של לשון חז"ל בתחומי הלשון השונים. • של להבעת שייכות המילית של: אחד השינויים הבולטים בלשון חז"ל הוא השימוש הרב במילית של. בלשון המקרא היא כמעט לא הייתה קיימת, אלא היו צורות סמיכות, כינויים חבורים וכן צירופים של המילית אשר. בלשון חז"ל פחת השימוש בכינויים חבורים ובצורות סמיכות, המילית אשר נעלמה, ובמקומם יש סמיכות ושייכות המסומנות באמצעות המילית של ונטיותיה )חתיכות של בשר; מחרוזת של דגים; נר של חנוכה; זה אומר: כולה שלי; אלו מציאות שלו.( בלשון חז"ל חל שינוי בכינויים לגוף שני: רצונך = רצונך, הכינוי לנוכח הוא □□□□□ך. • צורות פועל מיוחדות שם הפועל + ל:... בלשון חז"ל בתחילת שם הפועל יש תמיד ל. צורות אלה נתפסו כמילה אחת, גם כשיש לפניהן מילת יחס אחרת )"לא שכחתי מלברך ומלהזכיר שמך"; "אסור מלשאת ומלתת מהן"; "מלהשאילן ומלשאול מהן"(. חלק מצורות שם הפועל משתנות ומידמות לצורות העתיד: לילך )במקום הצורה המקראית ללכת(, לירד )לרדת(, לילד )ללדת(, לתן )לתת(, לכנס )להכנס(, לוכל )לאכל(, ליגע )לגעת(, ליטע )לטעת(. הידמות )אנלוגיה( של גזרת ל"א לגזרת ל"י: קרינו, לקרות )במקום: קראנו, לקרא(, מציתי )מצאתי(. עתיד ל:... דרך נוספת ליצור את זמן העתיד בלשון חז"ל היא בעזרת מילית העזר עתיד: "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" )אבות ג, א(, עתיד ליתן = עתיד לתת, תיתן; עתיד לירד = עתיד לרדת, יירד; עתיד לקרות = עתיד לקרוא, יקרא. היה + בינוני: צורות רבות מורכבות מצורת בינוני ומפועל העזר היה )או בצורתו הוה(. דוגמות: "היה אומר"; "היו אוכלין"; "הוה למד על האדם זכות". הרכבים כאלה מביעים הרגל, פעולה נמשכת. נתפעל: הצורה נתפעל בזמן עבר באה במקום בניין התפעל )הוא נשתבש, נתרשל, "מה נשתנה?"(. לבניין נתפעל יש משמעות סבילה: נשתנה = נעשה בו שינוי, נתרצה = נעשה מרוצה. שפעל: הבניין שפעל )וכן שפעל, השתפעל( הגיע אל לשון חז"ל בהשפעת הארמית: "במצרים היו משעבדין ישראל שמונים שנה"; "עבדים משחררים", "הייתה שפחה ונשתחררה". פעול: צורות פעול מקבלות משמעות של פעולה, בדומה לצורות בינוני פועל. דוגמות: סבור )= חושב(, רכוב על חמור, שקוד ללמוד תורה, העוף פרוח באוויר )= רוכב, שוקד, פורח(. נ בסוף מילה: נ סופית במקום מ סופית. התופעה שכיחה בסופית הרבים □ין בפועל )במקום הסופית □ים(: יושבין )יושבים(, מודיעין )מודיעים(, מסובין )מסובים(; וכן בסופי שמות עצם: כרן )כרם(, גרדון )גרדום(, אדן )אדם(, ובצורות רבים: אנשין )אנשים(.
|
|